הרב אברהם חזן, ששימש כרב המשטרה ושירות בתי הסוהר, סיפר שבילדותו באלג’יריה היו שני אירועים שהשפיעו עליו ושינו את מסלול חייו.
“כשהייתי כבן חמש בערך עמדתי באחד הימים בפתח בית הכנסת בעיר שרשל ליד אלג’יר, ונדהמתי למראה עיניי: כל המתפללים ישבו על הרצפה, אפר מפוזר על ראשם, והם ממררים בבכי מר. היה זה ליל תשעה באב, והכול עסקו באמירת הקינות. בית הכנסת היה חשוך, ואני נצמדתי לאבי, הרב מכלוף חזן, ושאלתי אותו: “אבא! אבא! מה קרה?” אבי חיבקני והסביר “כולנו עצובים משום שטיטוס הרשע הרס את ירושלים והחריב את המקדש.” אף אני התחלתי לבכות על חורבנה של ירושלים, ולא נרגעתי עד שנרדמתי על הכרית ספוגת הדמעות.
לאחר מספר חודשים אירוע נוסף שינה את הסתכלותו של הרב חזן. צפו:
על הסיפור
הרב אברהם חזן היה רב באלג'יריה, מרוקו, צרפת וישראל, ושימש בין היתר כרבה של משטרת ישראל ושל שירות בתי הסוהר.
אירועים משמעותיים מן הילדות נצרבים בזיכרוננו ומעצבים את חיינו. הרב אברהם חזן שהיה ממנהיגי יהדות אלג’יריה, איש חינוך והוגה דעות, עלה לארץ והיה לרב המשטרה ושירות בתי הסוהר. את עלייתו לארץ ותודעתו הציונית הוא קושר לשני אירועים מימי ילדותו.
בתשעה באב הוא חווה את חורבן בית המקדש והתמלא צער שליווה אותו תקופה ארוכה, ובחג הפסח, כשאביו בישר לו שיהודים חיים בירושלים, הוא חווה חוויית גאולה. הילד אברהם חי את הסיפור היהודי, את המעבר משעבוד לגאולה ומאבל ליום טוב, כאילו התרחש בימיו.
הסיפור חושף את כוחם של החגים בעיצוב הזיכרון האישי והקולקטיבי, ומלמד עד כמה חשובים טקסים ומנהגים. הוא גם מעצים את תפקיד ההורים בתהליך החינוכי, שכן האב, הרב מכלוף חזן, מלווה את בנו בתהליך ההתבגרות שהוא עובר, מסביר לו את המשמעות של האירועים, כך שהילד יכול לטוות מהם את תפיסת עולמו.
בשיתוף פעולה עם ‘חכימא’ פרויקט איסוף והנגשה של סיפורי חכמי המזרח | לאתר לחצו כאן
