ג'נין ג'נין | העבר הנסתר של העיר שמלאה בטרוריסטים

כאשר נכנסו הערבים לארץ ישראל במאה ה-7 לספירה, לאחר מותו של הנביא מוחמד, הם לא הגיעו לארץ ריקה. בארץ חיו באותה תקופה נוצרים ויהודים רבים. הערבים הקימו ערים מסויימות כמו למשל העיר רמלה, אך רבים מהם התנחלו בערים שכבר היו קיימות והפכו ברבות הימים לערים ערביות. וכך, כיום רבים משמות היישובים הערבים המוכרים לנו הם למעשה עיוות של השמות העבריים המקוריים. כדי לחשוף טפח מהעבר היהודי העשיר של מקומות רבים בארץ, שוחחנו עם אורי שגיא, שחיבר ספר על העבר היהודי העשיר של העיר ג'נין, ועם ד"ר אבשלום קור העוסק בנושא.

החבר שנהרג בג'נין והספר לזכרו

העיר ג'נין עולה פעם אחר פעם לכותרות. פעמים רבות הסיבה לכך היא בעקבות היותה מרכז לפעולות טרור והתנגדות לשליטה הישראלית באזור. דווקא לאור עובדה זו, מפתיע ומעניין לשמוע על העבר היהודי העשיר של העיר.

אורי שגיא השתתף יחד עם קבוצה מחבריו בכתיבת הספר "עין גנים – ההיסטוריה היהודית של ג'נין". על הסיבות הלא שגרתיות שהובילו אותו ואת חבריו לעמול על הוצאת הספר הוא מספר:

"ב-2002 חבר שלנו שמואל וייס שהיה לוחם בגדוד 51 של גולני נהרג בקרב בג'נין במהלך מבצע חומת מגן. אנחנו בתור חברים שלו חשבנו איך כדאי להנציח אותו, החלטנו לכתוב ספר לזכרו ולהקים התיישבות על שמו. תחילה חשבנו להקים את ההתיישבות הזאת בג'נין והתחלנו לברר על המקום".

5+

"ג'נין – עיר מלאה היסטוריה יהודית"

"נפגשנו עם אדם בשם אהוביה טבנקין שהוא אדם לא דתי שגר בעמק יזרעאל, והוא זה שהאיר את עינינו, והופתע מכך שלא ידענו שג'נין היתה עיר של לויים. לאט לאט התחלנו להחשף לסיפור של ג'נין כעיר מלאה היסטוריה יהודית. לא ידענו את זה למרות שהיינו בחורי ישיבה. לאחר חודשיים, עמיחי מרחביה יוזם הרעיון, הביא כעשרים עמודים ראשוניים לאחר מחקר ראשוני שעשה. הוא הגיע אלי ואל אהרן אורבך ואמר שבגלל שהוא מתגייס הוא לא יוכל להמשיך איתנו בכתיבת הספר. גם עמיחי התגייס לגדוד 51 בגולני שבו שרת שמואל וייס ז"ל שלזכרו כתבנו את הספר. עמיחי, שהתגייס לגולני והפך למ"מ, נהרג מאוחר יותר במלחמת לבנון השנייה. את היישוב כרם רעים הקמנו לאחר מכן לזכרו של שמואל וייס, עמיחי מרחביה ויוני נתנאל ז"ל".

5+

עין גנים – ג'נין המקורית

על מה שעלה בידו לאחר שסיים לכתוב את הספר מספר שגיא: "ג'נין היא עיר עתיקה מאד. השם הראשון שלה היה גינא. בתנ"ך היא מוזכרת בתור העיר "עין גנים" שהיתה עיר לויים בנחלת שבט יששכר ליד גבול המנשה. הפסוקים בספר יהושע מספרים כי שבט יששכר נחל את העיר "וממטה יששכר את קשיון ואת מגרשה את דברת ואת מגרשה. את ירמות ואת מגרשה את עין גנים ואת מגרשה ערים ארבע". שבט יששכר ירש את העיר שהייתה עיר לויים עם כל המשתמע מכך. לאחר מכן המקום מוזכר שוב בספר מלכים בשם "דרך בית הגן". במקום התרחש קרב בין יהוא בן נמשי ובין אחזיהו מלך יהודה".

ומה קרה ביישוב היהודי הזה לאחר תקופת התנ"ך?

"בתקופת בית שני המקום נקרא גם גינאי וגם גנים והיו שם חיים יהודיים תוססים. אפשר למצוא בירושלים את שער גינת שיש לו שרידים עד היום. יש תיאור של יוסף בן מתיתיהו המזכיר את המקום. כמו ששער יפו פונה לכיוון יפו ושער שכם פונה לכיוון שכם, כך גם שער גינת פנה לכיוון העיר גינת הלא היא ג'נין.

במאה ה-16 שבה נחשבה צפת לעיר החשובה בארץ, רבי משה מיטראני שנקרא המב"יט מדבר בספרו על ערים שאליהם יהודים יוכלו לברוח בשעת סכנה. הוא מזכיר במפורש את העיר ג'נין כאחד המקומות שאליהם ניתן לברוח. כלומר, אם יהודי חש בסכנה, ישנה קהילה יהודית מבוססת וחזקה בג'נין שיכולה לארח אותו ולהגן עליו.

מה שמדהים הוא שלאחר מכן, בנו, רבי יוסף מיטראני- המהרי"ט, אכן עשה את זה. היתה מגיפה גדולה בצפת והוא עצמו נמלט לג'נין. יש כתב יד שלו שבו הוא מספר את זה".

5+

חייטים יהודים בג'נין

"גם בעת החדשה היו יהודים שחיו בעיר. בעתון החבצלת משנת 1985 מופיעה כתבה שבה מסופר על חייטים יהודים ופחח שחיו בעיר. היה אדם בשם ג'יימס קיין שטייל בארץ ב-1888 שמספר על סנדלר יהודי שחי בעיר ג'נין. שנה לאחר מכן, ב-1889, ישנו דיווח של רבי מנחם רבין מרבני ירושלים שכותב שהוא עצר בג'נין בדרכו לל"ג בעומר במירון.

בשנת 1891 היה ניסיון של חברת למען ציון שהיתה אגודה שקמה בגרמניה. הם רצו להקים התיישבויות יהודיות בערים ערביות. הם הקימו גרעין התיישבות בג'נין עם עשר משפחות יהודיות שעלו לקרקע בג'נין אבל בעקבות מגיפה הם נאלצו להתפנות משם".

5+

אבשלום קור שיבושים בשמות המקוריים

בכדי לקבל מושג נרחב יותר לגבי מקורותיהם היהודים של היישובים הערבים, פנינו לד"ר אבשלום קור העוסק בתחום, שהסביר לנו את העיוותים הלשוניים שעברו השמות העבריים הקדומים. כך הוא מספר: "בחתימת ספר שופטים, לאחר מלחמת האחים הכואבת בין שבט בנימין לשאר השבטים, מסופר כי נערך פיוס בשילה – ואז מופיע תיאור, שכמוהו כמפה: "הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכֶמה ומנגב ללבונה". המקומות האלה קיימים בשטח על פי התיאור המדוייק בספר שופטים. ערבים קלטו את שמות המקומות מפי יהודים שנשארו בארץ, ולמרות גלגול ההגייה, אפשר לזהות בנקל: לבונה היא הכפר הערבי לובאן, שילה היא סַילון, בית אל היא ביתין. כל הכפרים שאנו מכירים כיום, ממוקמים לפי מיקומם בתיאור המקרא".

5+

"קיימת תופעה ידועה בכל הלשונות של התחלפות האותיות ל' ו-נ' בפי הדוברים:
כך, למשל, השם הערבי של שכונת "מלחה" בירושלים הוא שיבוש של השם התנכ"י של המקום – "מָנַחַת" (משקל "צלחת"). הכפר הערבי ליפתא ישב על מקומו של המעיין "נפתוח".

חילוף ל/נ בא לביטוי גם במקורותינו פנימה: כך, למשל, בפרקים י"ב-"יג בספר נחמיה, כאשר מדובר על הלשכות בבית המקדש, לעתים נכתב "לשכות", ולעתים נכתב "נשכות", באות נ".

משילוח לסילוואן

"לשם הערבי של מעיין השילוח, "סילוואן", אין שום פשר בשפה הערבית. מדובר בשלושה שינויי צליל שמכירים מומחי לשון בכל הלשונות. קודם כל, האותיות ש' ו-ס' מתחלפות בשפות רבות. ליוונים שכבשו את ארצנו לא היה העיצור ש' בשפתם. במקום להגיד "שמעון" הם אמרו "סימון". באותו אופן "שילוח" נעשה בפיהם "סילוח". תופעה שניה: בנוגע להגיית האות ח' בסוף השם "שילוח", יש עדויות גם מהתלמוד הבבלי וגם מהירושלמי שהיו בעיות שונות בהגייתה וכך היא נשמטה.

והתופעה השלישית: נ' המופיעה בסוף השם הערבי "סילוואן", הדבר נובע משיבוש בפי אבותינט עצמם לפני כאלפיים שנה. כך אנחנו רואים שיהודי ארצנו בימי המשנָה אמרו במקום הלאה "להלן", במקום המלים "למעלה" ו-"למטה" אנחנו רואים שבלשון המשנה מופיעות המלים במתכונת "למעלן" ו-"למטן".

ובכן, זה התהליך במלה "שילוח": תחילה הפכה בהשפעת היוונים למלה "סילוח", לאחר מכן בעקבות בעיות בהגיית האות ח' ל-"סילוא", ובסוף התהליך, בעקבות ההגיה היהודית העתיקה – לשם שבו משתשמשים היום הערבים, "סילוואן".

5+