לקראת ועידת האקלים באו"ם, שלחו קבוצת רבנים מהציבור הדתי-לאומי מכתב אל רה"מ בנט בו הם קוראים לו לעסוק בנושא. "סוגיה זו נוגעת היום לפיקוח נפש כלל עולמי, במובן המלא של הדברים. מדובר בהשפעה דרמטית על חיי אדם בהיקפים היותר גדולים של המובן: ברעב, בצמא, במשמעויות האנושיות והביטחוניות של ההגירה, בהשלכות עצומות על איכות החיים ועל עצם קיומם. אין מדובר עוד בסוגיה עתידית, והיא נוכחת כבר כאן" כך כתבו.
העיתונאי שמעון ריקלין שיתף בעמוד הפייסבוק שלו את תחושותיו לאור מכתב הרבנים, שאותו כלל לא אהב. ריקלין הציג את משנתו האמונית-אקולוגית וטען שהפתרון למשבר הוא קודם כל קשור ביחס לאלוהים ולחומר.
כך כתב שמעון ריקלין:
קראתי את מכתב הרבנים השטחי בנושא האקלים והתביישתי. כאילו כתבה את המכתב הזה קבוצת תיכוניסטים לא דתיים. שום אזכור של היהדות או התורה, שום ציון של העובדה שכל בן אדם דתי ירוק יותר מרוב הציבור,שבת שמיטה כשרות ט"ו בשבט, כלום.
מילא מצוות, אין שום דבר אמוני לרבנים הללו לומר חוץ מלחזור על הטענות הידועות לכולנו?
עכשיו תראו, אין לי מושג מי צודק בנושא האקלים ועד כמה המצב החמור,אני מתייחס לרעיון. ולמה זה חשוב כל כך לדבר על זה? כי הנוער הנפלא והחכם שלנו רואה הכל והוא מבין שבסוף בכל הנושאים החשובים על סדר היום קבוצות גדולות מקבוצת המאמינים מיישרים קו עם כל אג'נדה מיובאת על ידי השמאל הפרוגרסיבי.
אז ברור לי שהם שואלים את עצמם: שמירת המצוות שלנו ואורח החיים שלנו משום מה ועל מה עם בסוף מנהיגי הציבור שלנו לא מביאים שום דבר מחיי הרוח והאמונה העשירים שלנו ןתמיד מיישרים קו? וזה אחד הגורמים בעיני לעזיבת צעירים רבים את הדת, כי תמיד אנשים יעדיפו את המקור על פני החיקוי.
ומכיוון שהרבנים ובכלל, שום איש רוח מהעולם הדתי לא מביא אמירה מקורית בנושא האקלים ששוב אין לי מספיק כלים לדעת לגביו את המצב לאשורו אנסה אני לומר משהו בעניין.
החיים שלנו הם אבסורד כפי שתיאר קהלת: "מה יתרון לאדם בכל עמלו אם בסוף הוא מת ומה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה". את ההתמודדות עם האבסורד הזה נותנת האמונה באלוקים. כיצד?
היא אומרת לנו שההיגיון הפשוט שלנו מורה לנו שאין תוחלת בחיים ושהם מלאי סתירות, אבל בקנה המידה האלוקי הדברים בסוף יסתדרו. ניקח לדוגמא את אברהם אבינו שהפילוסוף הדני קירגור העריץ אותו כל כך כתב עליו את הספר "חיל ורעדה". לפי קירגור אברהם אבינו הוא אביר האמונה כי הוא סירב לציית לשכל הפשוט והיה קשוב כל הזמן לקנה מידה של אלוקים: למשל באמונה להבטחה לילד בגיל מאוחר מאוד, למשל בציווי לעקוד את בנו כלומר לרצוח אותו, והכתוב מספר איך אברהם השכים לקום לקראת ביצוע המעשה הנורא הזה, אבל הוא לא מחה ולא נסוג אלא האמין בקנה מידה האלוקי.
כלומר למרות שבשכל הפשוט שלנו מדובר ברצח, אמונתו של אברהם באלוקים גרמה לו לחשוב שאיכשהו הדברים יסתדרו כפי שאכן קרה. ולמה הסיפור הזה חשוב?
כי בשלב מסויים באירופה בעיקר לפני מאות שנים ויתרו אנשים על ההתמודדות עם האבסורד הקיומי שלנו עם החוויות הרוחניות שלנו כפי שתיארתי ופנו לחומר. ומאז הפנייה לחומר רק החמירה עד שהפכה לבריחה ממש מכל נושא שבקדושה. הם נטשו את המיתוסים וגם את הברית הישנה. אלוקים מת הכריז ניטשה והקהל ענה לו יחי החומר. ואז הגיעה המהפכה התעשייתית, ואז הגיעו הרעיונות הגדולים באירופה.
אבל שימו לב, כל הרעיונות קומינזם סוציאליזם קפיטליזם וכו' וכו' כולם עוסקים בחומר וברכוש. יכולתם לחשוב שבעקבות המהפכות בחשיבה ובטכנולוגיה אנשים יעבדו פחות קשה ויהיו פחות משועבדים לחומר אבל בפועל קרה בדיוק ההיפך.
כי ההתמקדות בחומר היא ריקנית ואין לה סוף. אנחנו חיים בתקופה שאני קורא לה תקופת הזיהום הטכנולוגי. כלומר שלצד הפיתוחים החשובים והנדרשים בתחומי החיים מרבית המאמץ היום הוא לספק סיפוקים מיידים במשחקים וסרטים כחלק מתהליך הבריחה מתהליך הסחרור שקורה כבר מאות שנים בהתמקדות בחומר וברכוש. זה יוצר דיכאון ומחלות ובריחה מהמציאות.
והאנשים הללו, שגרירי החומר ומעגל הצריכה הלא נגמר של שעות עבודה רבות ומיותרות, קניית דברים כדי לתת תחושת פיצוי על אובדן הזמן והחיים וחוזר חלילה, אז האנשים הללו רוצים לשנות את סוג האנרגיה שנשען עליו ואת יצור הפלסטיק ועוד מלא דברים מעניינים.
אבל האם הם לא מבינים שהכל קורה בעיקר בגלל הצריכה המוגזמת והמוטרפת שאת מרביתה איש לא צריך? האם הם לא מבינים שללא חזרה להתמודד עם האבסורד של החיים שלנו השקיעה שלהם בביצת החומר רק תגבר? האם הם לא מבינים שכל עוד שהחברות הגדולות יתמקדו בשורת הרווח ולא בבעלי העניין אין סיכוי שהן ישנו את דרכן?
איכות הסביבה? משבר אקלים? תלוי את מי שואלים | דיון באולפן
אבל אתם בלי קשר לעניין האקלים יכולים לשנות. תעבדו פחות, תצרכו פחות ותפנו יותר לרוח, אל תשאבו לסחרור החומרי חסר הפשר הזה. והכי אירוני זה שקבוצת החומר עוד מטיפה לקבוצת הרוח כלומר לקבוצת המאמינים להיות יותר ירוקה.
בעבר המתמטיקה והפילוסופיה היו שלובים. מאז תראו איזו קפיצה אדירה עשתה המתמטיקה לעומת הפילוסופיה שעדיין באופן מביך בין גיבוריה הגדולים הם עדיין אפלטון ואריסטו. הגיע הזמן לעזוב רק את המספרים ושורת הרווח.הגיע הזמן למילים ולפילוסופיה שתתמודד עם חיי היום יום והאתגרים שלנו כאן.
אני מאמין שחייו של כל אדם מורכבים מארבעה גלגלים מחוברים. הראשון הוא אני, השני הוא המשפחה, השלישי הוא העם, והרביעי הוא אלוקים או היקום או הטבע (רבי משה קורדובירו מצפת הקדים את שפינוזה במאה שנה במחשבה הזו).
אני חושב שכולנו זקוקים ליותר התעסקות במספר ארבע ובוודאי בהכרה שתורת ישראל וההלכות שלה מקדימים את כל הירוקים ומתקדמים הרבה יותר מהם. ללא התמודדות עם האבסורד וללא הבנה שאין פתרון בחומר שום דבר לא ישתנה.
