פאתי כפר סורי באמצע הלילה: בתיה סגל (גורן), ארבה לבדה, אוחזת בידית של טוריה כדי לקדם את פני הרעה. ואז הוא הופיע מולה, אבל בתיה כבר הייתה מוכנה לכך…
אבל הסיפור הזה התחיל כבר לפני כן ולפני שנחזור אליו, מי היא אותה בתיה? בתיה סגל לבית גורן הייתה בת למשפחה צפתית קלאסית, וצאצאית לעליית החסידים בשנות ה-70 של המאה ה-18. סמטאות העיר העתיקה של צפת היו צרות לה, ועם סיום לימודיה, הצטרפה לקבוצת הנוער העובד והלומד שעברה הכשרת שטח אשר כללה בין השאר לימודי גינון בסיסיים.
כאשר הרוחות במשפחה נשבו לכיוון שידוך מוקדם של הנערה הצעירה, היא החליטה שהיא צריכה לנשב לכיוון אחר, והצטרפה לחברי חולתא שהחלו להקים את קיבוצם בסמוך לימת החולה.
כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1942 רכשה קק"ל אדמות בתוליות ממזרח לימה, למרגלות הגולן הסורי-צרפתי, בשטח דרדרה (חניון אשמורה של היום עליו כתבתי בעבר).
המארב הלילי
כדי להיות בעל בית על אדמות, לא מספיק לרכוש אותם, אלא צריך גם להפגין נוכחות בשטח. בתיה החליטה לאמץ חלק מהאדמות ולהקים בהם גינת ירק, על אף העובדה שבין הקיבוץ לבין האדמות הללו הפרידו מספר קילומטרים, או כמאמר השיר "מפריד ביננו ים..".
יום יום הייתה שטה אל האדמות הרחוקות, מבינה את החשיבות בעיבודן, ואם מסיבות שונות לא היה אפשרי לשוט בימים מסויימים, הייתה מקיפה את הימה דרך היבשה, על סוס ועגלה, חוצה את גשר בנות יעקב ועושה את הדרך בביטחון רב, למרגלות הכפרים הסוריים.
בכדי להשקות את החלקה שלה, היא ניתבה את מי המעיין הזורם בסמוך, על ידי הקמת סכר להשקיית החלקה. אך הפלא ופלא, לאחר לילה אחד קרס הסכר. בתיה לא התייאשה והקימה אותו שוב. אך כשהדבר חזר על עצמו לילה אחרי לילה, החליטה העלמה הצעירה (והאמיצה יש לציין) לארוב למזיק.
הסכם המים המשותף
והוא הגיע. בשעת לילה, הבחינה בפלאח סורי שמפרק את הסכר עליו עמלה. היא קפצה ממקומה אוחזת בידית הטוריה בתנועה מאיימת אל מול הפלאח ההמום. רגע של נשימה עמוקה לשני הצדדים, והפלאח הסביר לה שעד כה המים זרמו לחלקתו, והוא לא הבין מי משנה מידי יום את נתיב זרימת המים.
מאותו יום החליטו השניים על הסכם מים משותף. מי המעיין ינותבו, יום אחד אל חלקתו של הפלאח ויום אחד אל חלקת הירק של בתיה. ההסכם עבד יפה והשלום שב אל כנו..
מאז חלפו עוד מים רבים במי מעיין דרדרה, קיבוץ חולתה התחלף בקיבוץ אייל שהתיישב שם, וזה התחלף בקיבוץ הגוברים שהפך להיות קיבוץ גדות, קרבות המאבק על המים בין סוריה לישראל וקרבות ששת הימים חלפו במקום..
אבל פלג המים שזורם במרכז השמורה, מזכיר ליודעי דבר את בתיה המסורה ואת חלקת הירק הקטנה.
אביתר ליכטמן הוא מורה דרך ומרצה.
