8,000 איש ואישה. ילדים, נערות, זקנים ומבוגרים. כולם ישראלים. ודבר אחד משותף להם – הקורונה היא זו שהרגה אותם.
ואנחנו, כולנו צריכים לבקש מהם סליחה. על זה שלפעמים שכחנו לעטות מסיכה באוטובוס כי היא קצת גירדה.על זה שלא תמיד נכנסנו לבידוד. על זה שאולי הפצנו פייק ניוז על החיסון, על המגיפה ועל המדע.
כן, כולנו חיים במדינה בה הממשלה הנוכחית בחרה במודע 'להכיל מתים. שמענו את זה, ולא איבדנו את הכלים. ראינו פעם אחר פעם את ההוד וההדר ששרי הממשלה בחרו לקשור לכתריהם לאחר שטענו תחת כל עץ רענן-"הבסנו את הגל הרביעי". אותו גל שכתוצאה ממנו נפטרו למעלה מ-1,500 אזרחים ואזרחיות, שבאותם נאומי הצלחה לעולם לא הוזכרו.
לבקשת ההתנצלות מצורף סעיף מיוחד. לאחר שהחברה הישראלית, לה אנחנו משתייכים לא משכילה לעצור את מסע ההסתה הפרוע והמסוכן שמנהלים מתנגדי החיסונים. הם קיימים, אנחנו מכירים אותם, ויודעים שהם טועים. אבל אפשרנו להם לדבר, לשכנע אולי איזה אדם או שניים, להדביק, לזלזל באותם נדבקים שמצבם התדרדר, ולהפיץ תאוריות קונספירציה, לפעמים גם בהלוויות של הנפטרים.
כך למעשה אתם, הנפטרים, אמנם לא איתנו אבל אלו שמפיצים ומעודדים בכל הכח את הסיבה, המחלה, הנגיף שהרג אתכם עדיין כאן.
האם לא יכולנו לקחת אחריות, להבהיר לממשלה שאלא נכיל מתים? יכולת הבחירה נלקחה מאיתנו?
דעיכת הגל הרביעי זה זמן לחשבון נפש. פחות מאומתים, פחות חולים קשה, אולי גם חזרה לשגרה. הגיעה העת להבין למה אנחנו מתביישים לדבר על הנפטרים, לא מוכנים לראות אותם בתקשורת ולא זועמים על זו שמסתירה אותם.
כי בסוף, כל נפטר ונפטרת – זה המחיר הכבד ביותר.
