כמו הורים עייפים רבים, גם הסטנדאפיסטית רביטל ויטלזון יעקבס הייתה זקוקה לחופשה כדי להיטען בכוחות מחודשים לקראת השיגרה של אחרי החגים. אחרי שנהנתה בין הבניינים הגבוהים של ניו-יורק, היא חזרה הביתה עם תובנות עמוקות על הקריירה המצליחה, על המרדף אחרי הבדיחה הבאה, ועם רצון ברור ומפתיע – להיות קטנה.
כך כתבה:
"הכי כדאי להיות קטנה. פוסט אחרון על ניו יורק, חייבת לאכול לכם את הראש, פשוט כי נגמרו לי הדונאטס. לעזוב את הכל לכמה ימים. יש מיליון סיבות ללמה לא, אבל מספיקה אחת ללמה כן. אני צריכה את זה משתי סיבות. לקחת אוויר ולהכנס לפרופורציה. לקחת אוויר זה ברור ואין פה אמא שחושבת שהטיול נתן לי כח, סבלנות או שלווה".
"ארבע דקות אחרי שנכנסתי הביתה והתחילו לריב על המתנות, והפרצוף שלהם המאוכזב והלא מרוצה (דומים לאמא בסופו של יום) – ארבע דקות לקח להרמת הקול הראשונה. וההתפרקות שלהם, אחרי שהחזיקו כל כך יפה בלעדינו, זה היה ברור שהיא תבוא, והנה אני פה להכיל ילדים את הצעקות והאנרגיות והקושי שלכם, וגם לשים גבול. כן, כן – אמא חזרה".
"אבל איזה כיף הפרופורציות שמנהטן נותנת. שאנחנו ככה קטנים, ושאני הספציפית – ככה פיצית. אני בענף שכל כך קל להתבלבל בו. מרדף אחרי הבדיחה הבאה, היצירה הבאה. חיפוש נואש אחרי השראה. וכמובן התחרות הלא פוסקת וההשוואות הלא נגמרות. והספירות של העוקבים והלייקים והצעדים והמשקל והקמטים".
"חוזרת ממנהטן ומפנימה את מעמדי, ככה קטנה ביחס לעולם. ככה לא מעניינת, ככה לא משפיעה. חוזרת הביתה ומבטיחה לעצמי פשוט להמשיך לעשות. ולנסות, אפילו לארבע דקות ליהנות מזה ולהפסיק לספור. להיות קטנה אם רק אפשר, זה נהדר".
