לא תמיד צריך או אפשר להיות במקום הזה ש"מתחיל" כביכול התגרות עם אדם שיכול להיות חזק ממך. אבל צריך לראות מתי זו חובה ומתי לא. אתמול עמדתי בצומת שילת עם חברה יחד עם עוד מספר אנשים. לא רחוק מאיתנו עמדה בחורה בגילנו בערך, פחות או יותר. הגיע ערבי שהתחיל איתה, הציק לה, שאל מלא שאלות ואמר לה את המספר שלו כל הזמן. במקרים אחרים, היא הייתה יכולה פשוט לענות על כל השאלות מחוסר נעימות או מהפחד.
היא לא שיתפה פעולה ואמרה לו שיעוף ממנה כל הזמן, כמובן שהוא לא הלך ממנה והמשיך להציק לה. כששמנו לב לזה, ניגשנו להתחיל איתה שיחה על מנת שילך ואז הוא התרחק, אך לא עזב את התחנה. מה שאומר שנגיד אם נעלה עכשיו על טרמפ, הוא יחזור להציק לה.
עכשיו תבינו, יש כאן תחנה הומת אדם סה"כ, קשה לחשוב שיקרו כאן דברים כאלו מתחת לאף של כולם, אין מצב שזה קורה.
כי כשזה קורה בהסכמה שקטה שלנו אנחנו בעצם מייצרים מצב של מקום מסוכן. ובמקומות מסוכנים, פתאום החוקים משתנים. אבל אני לא חושבת שצריך להפוך את צומת שילת למקום מסוכן ולכן הלכתי להעיף אותו מהתחנה. קצת צעקתי, קצת איימתי, הוא הלך ואנחנו עלינו על טרמפ.
המסקנה הכי נכונה מכל הסיפור הזה לדעתי, זה שכשאדם יודע שעשה מעשה אסור, הוא מבין לבד שמגיע לו עונש ואולי אפילו "מחכה" לו, וכשהעונש לא מגיע, או תגובת נגד כלשהי הוא פשוט ימשיך בלי הפסקה. אז אנחנו חייבים להבין מי כאן בעמדה הנחותה מבחינת המעשים ומי כאן בעמדה הישרה והנכונה. וזה מה שאפשר לי להתחיל איתו בעצם בלי לדעת איך הוא יגיב. אולי זה מסוכן מידי אך בכל זאת זה מה שנקרא, התגובה הראשונית שלי ומקווה שזה גרם לו אפילו קצת להרגיש מי כאן בעמדה הנחותה ומי בעמדה הישרה.
אז לסיכום: א. תהיו הבחורה הזאת שהוטרדה, שלא ענתה לו והעיפה אותו ממנה בעצמה.
ב. תגיבו כסביבה בכלים שיש לכם כדי שיבין המטריד, שהוא כאן הלא בסדר.
ג. תודעתית, בואו לא נרשה לעצמנו להפוך מקום להיות מסוכן ומפחיד בגלל שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם הדברים האלו. נתמודד איתם, נמגר אותם ואם נשתמש בשיטה הזו, גם שער שכם יהפוך להיות המקום הכי פסטורלי במדינה.
