נסו לדמיין את הספר או הסרט האחרון שראיתם. כבר נכנסתם לתוך העלילה, המתח, התחברתם לדמויות, ולפתע עובר לידכם חבר ואומר לכם – "סרט/ספר מדהים, הוא מת בסוף". הרצון שלכם להמשיך לצפות או לקרוא ירד פלאים.
אברהם אבינו יוצא בפרשת השבוע למסע. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – אלוקים לא מגלה לו את היעד הסופי. כך כל אחד מאתנו בשלב מסוים יצא מהבית, מאזור הנוחות שלו, ויצטרך ללמוד, לעבוד, להתחתן. אף פעם לא באמת נדע מה יהיה בסוף.
כיצד מתמודדים עם חוסר וודאות? הנה לכם 3 כללים:
1. קבלו את זה שאין ״ככה צריך״ בחיים: אם אתם משוכנעים שהדברים תמיד יעברו כמו שאתם מצפים, ככל הנראה תסבלו ממפח נפש ואכזבה גדולה. אמצו גישה מכילה לגבי ההפתעות והעיכובים בחייכם, הזכירו לעצמכם שהאושר שלכם לא צריך להיות תלוי בתוצאה כזו או אחרת.
2. ניסיון האתמול: נסו להיזכר במקרים קודמים בהם התמודדתם עם אי ודאות. זו לא הפעם הראשונה שאתם עומדים מלאי שאלות. כיצד התמודדתם עם החשש? במי נעזרתם? האם הדברים הסתדרו לטובה? הזכירו לעצמכם שכבר הייתם במצב העמום הזה, ושרדתם כדי לספר. גם אם החוויה שלכם לא הסתדרה באופן מושלם, הזכירו לעצמכם מה למדתם וכיצד התקדמתם.
3. "כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל"– להתחזק באמונה, לבטוח בקב"ה ולזכור שכל אחד יודע כמה גרעינים יש בתפוח, אבל אף אחד לא יודע כמה תפוחים יכולים לצאת מכל גרעין. העתיד הוא גרעין, הוא פוטנציאל בלתי מוגבל. יהי רצון שהדברים יסתדרו כפי שאתם רוצים, וגם אם לא, תדעו שזה מה שאלוקים רצה, והכול בסופו של דבר לטובה.
שבת שלום.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
