בשבוע שעבר התרעתי אצל בועז גולן באולפן הפתוח על החורים הגדולים ברפורמת (תרתי משמע) הכשרות של מתן כהנא. הכשל הגדול עליו התרעתי הפך מדוגמה למציאות מכעיסה ומקוממת להלן הפרטים בקצרה כפי שפורסם בתקשורת: הרב שמואל אליהו שליט"א התמנה לרב זמני של חצור הגלילית בנוסף לתפקידו כרבה של צפת, עקב פטירתו של הרב דיעי ז"ל. על שולחנו של הרב אליהו הונחה בקשה של מפעל פרי גליל למתן כשרות על ברוקולי שהתגלה כנגוע ביותר מ50%(!) חרקים.
גם הוא וגם הראשל"צ הרב יצחק יוסף, לא נתנו הכשר למרות שניסו למצוא כל פתח מיקל. הלחצים היו גדולים, שכן מדובר בסחורה השווה לא פחות מ-7 מליון ש"ח.
ומה תגובת השר כהנא? הוא ממהר למנות רב לחצור כדי שיתיישר עם המערכת ויתן כשרות גם לחרקים. בעברית פשוטה: תגובת כהנא פירושה – שחיתות. המקרה הזה הוא דוגמא מצויינת לאפקטיביות של הרבנות שאינה תלויה לחסדיהם של המעסיקים – אך מה היה קורה אילו הכשרות הייתה מופרטת? לרב לא הייתה יכולת אמיתית להרתיע את בעלי העסקים. עם רפורמת הכשרות זה יהיה קל, לא צריך למנות רב, פשוט עוברים לחברת כשרות אחרת, כמו בסלולר.
באדיבות תאגיד השידור הציבורי כאן 11
מילדותי חונכתי: היכן שאין יראת שמים – במוקדם או במאוחר – תתגלה גם שחיתות.
מאז קמה הממשלה הדבק היחיד שמאחד אותה הוא הפגיעה בקדשי ישראל. אמש פורסם כי מתווה הכותל שיתן רחבה לרפורמים, מקודם בכל הכוח ובמקביל גם פורסם כי השר כהנא טס לדובאי על חשבון העובדים שלו. במקרה דנן, הסטייה מדרך הישר עם רפורמות נגד היהדות – כשרות, גיור ומתווה הכותל, הביאה מהר לשחיתות שלטונית. במקום לעשות רפורמה בכשרות, צריך לעשות רפורמה בנושא השחיתות.
