אדם שיביט מהצד על הפוליטיקה הישראלית יחשוב שמישהו פה השתגע. "איך אתמול הן אמרו ככה והיום הן מתבטאות בדיוק הפוך" הוא ישאל את עצמו. אם קצת יתעמק ויהיה בן בית בקלחת הפוליטית שלנו, יבין מהר מאוד. הכל עניין של פוזיציה. (או יותר נכון, קואליציה)
הסערה התורנית שמלווה אותנו, להלן; הגירסה של שטרן בנושא הגריסה) התחילה בפליטת פה שלו בה הודה שגרס תלונות אנונימיות בשבתו כראש אכ"א בצה"ל. מעבר לעובדה שאיני מבין מדוע הכניס את עצמו לפינה הנ"ל, ההתפתלויות וחילופי הגרסאות שלו אם תסלחו לי, לא מרשימות במיוחד. מסופקני אם יש אזרח בישראל שמאמין להבהרה שהוציא השר לפיה לא גרס תלונות על הטרדות מיניות. אם להאמין לתווי הפנים ולדחיפות שלו להתראיין בכל ערוצי הטלוויזיה במקביל (חוץ מערוץ 20 כמובן כי הם אבוי, ימניים), הוא כבר מבין שהציבור לא קנה את הלוקש.
העניין עכשיו הוא פשוט, חברות הכנסת בממשלה הנוכחית, צעקו דרשו והתעקשו עד אתמול, שאנשים כאלה מקומם בבית ולא על במת הפוליטיקה. אנשים שהחזירו את זכויות הנשים 20 שנה אחורה, שלא מבינים את העולם החדש, היו צריכים לטענתן ולטענת השכל הישר יש לומר, ללכת בבושת פנים ולעשות חושבים.
פה מגיע האבל, האבל הגדול והמוזר. רובן פשוט שותקות. אלה שהגיבו (בלית ברירה) תגובתן רפה ועם המון סולמות לרדת מהעץ. יו"ר המפלגה של אלעזר שטרן בחר לגבות אותו למרות שגם הוא לבטח יודע שהאיש שגה וצריך לשלם על כך. סיפור ה"כולם יודעים איך התקדמת בצבא" שאמר למירי רגב היה רק פרומו לדעותיו של האיש, פרומו שהתגלה כהוכחה טובה על הלך מחשבותיו של השר שטרן.
שתיקתן של חברות הממשלה פוגעת בציבור הנשים בישראל. אותן נשים בדיוק שעליהן הן מגנות בדרך כלל בחירוף נפש. שהן דואגות לזכויותיהן ומוקיעות את הפוגעים בהן מעל כל במה. השתיקה שלהן מוכיחה כי אין כללים, אהבת הכיסא והשררה מנצחת כל אידיאולוגיה ואג'נדה, כל רעיון מרכזי או שליחות ציבורית. השבוע הוכח לנו שכשמדובר בכיסא, הכל ג'ונגל אחד גדול.
כאילו לא היה די בזה, כמה ימים טרם האמירה האומללה של שטרן, נתגלתה האמת על שמעון פרס. למרבה הפלא, מסתבר כי פרס הטריד מינית את קולט אביטל ולא נופתע אם יצוצו סיפורים נוספים מהאוב ההיסטורי. חברת הכנסת לשעבר כל-כך נלחצה מהעליהום עליה עד שהיא התנצלה שפרסמה את ההטרדה המדוברת..
את דעותיי על דיבור כלפי אנשים שכבר הלכו לעולמם אשמור לעת עתה מפני שזהו לא הנושא. זוכרים את גנדי? גם הוא נפטר כידוע. זה לא הפריע לאותן נשים, בתקשורת ובכנסת, לדרוש להוקיע אותו. הן התעקשו כי יש לבטל את מורשתו ולא להלל את זכרו. חברת הכנסת מיכל רוז'ין אמרה היום (מבטיח, אמיתי לגמרי) כי "אי אפשר לשכוח את מה שהוא (פרס) עשה לטובת המדינה ואת עמדותיו הנכונות". אתם קוראים נכון, את פרס לא נוקיע ונמחק היא אומרת בין השורות, מפני שדעותיו היו נכונות, נכונות כמו שלה. הוא במחנה הנכון. נוח על משכבך בשלום, חזל"ש.
ובכן, היום הוכח כי לא זכויות נשים בראש מעיינן של נשות גוש המרכז-שמאל ולא מאבק בתופעות פסולות. שמאל ימין שמאל, כך הכל מתיישר לבסוף. תהיה בצד הנכון וניצלת, הידד.
