לפני יותר ממאה שנים האזור הזה היה ערש הציונות. חוות הוקמו, קרקעות נרכשו, תלמים נחרשו וההתיישבות העובדת בארץ ישראל יצאה אל הדרך. בעזרת כספים מכל רחבי הגולה היהודית נגאלה האדמה וחלום הדורות היה למציאות. ציונות, הגשמה, חלוציות היו אז הערכים המובילים. אבל היום? היום הכסף מדבר. בשנים האחרונות יותר ויותר חלקות נקנות על ידי ערבים תושבי הכפרים בסביבה, בסכומי עתק.
מהמידע שנאסף עבור התחקיר, המתבסס בין היתר על מחקר של תנועת 'אם תרצו', נחשפת תופעה שרק צוברת תאוצה. עשרות עסקאות על נכסים באזור הזה בהם קרקע עברה מידי צאצאי המתיישבים החלוצים לערבים תושבי הגליל, ונפת כנרת – הרחם ההיסטורית של תנועת העבודה הישראלית משנה פניה.
המוטיבציה הבסיסית של הרוכשים הערבים היא שיפור רמת החיים האישית, אך כפי שנראה מיד, נוסף לכך גם רובד נוסף של אג'נדת שיבה לאדמות ההיסטוריות שלתחושתם נלקחו מהם על ידי הציונות בראשית ימי המדינה.
כך, היהודים איבדו את הקשר לאדמה, שהפכה מזמן מנכס לאומי לנדל"ן אישי, והערבים חוזרים ובגדול.
בכנרת המושבה, בה נמצאת החצר ההיסטורית שהולידה את כל המוסדות המוכרים של תנועת העבודה הישראלית, נמכרו בשנים האחרונות מספר דו ספרתי של נכסים לערבים תושבי הגליל. "הם מגיעים לפה כי בכפרים שלהם המצב קשה. אני רואה בהם סוג של פליטים" אומר לנו איציק עוז, ראש הוועד המקומי. לדבריו, רק חלק מהרוכשים מתגוררים ביישוב ואילו חלק אחר רוכש בתים להשקעה ובעיקר להשכרה כווילות נופש. "זאת הבעיה היותר חמורה. הרעש, ההמולה, זה לא מתאים לאופי של יישוב כפרי".
4+כשעולים לרכס פוריה הבעיה מתעצמת אף יותר. שם נמכרו בשנים האחרונות כמה עשרות נכסים לרוכשים ערביים, והתושבים מתארים תחושה של שינוי היסטורי. "יש בית עם שש יחידות דיור, 'חאפלה' ערבית ביום שישי, בוא נראה אותך אם אתה יכול לישון, החיבור הזה לא עובד", אומר לנו חיים חליוואה תושב היישוב. "פועלים פה אנשי עסקים שיש להם הרבה כסף ואין להם בעיה לקנות. הם מוכנים לשלם יותר, והם קונים הכל".
"בשנים האחרונות אנחנו שמים לב לתופעה, פעילות גוברת של רוכשים מהמגזר הלא-יהודי שרוכשים גם אדמות חקלאיות וגם למגורים וגם השתתפות ערה במכרזים של המנהל" אומר לנו עידן גרינבאום, ראש מועצת עמק הירדן. "ממה שאנחנו יודעים ועוקבים, יש עליית מחירים בפירוש. רוכשים לא-יהודים מביאים יותר כסף, וגם המוכרים יודעים לבקש מהם יותר כסף".
לדבריו, זו מציאות בעייתית מאוד "אני חושב שזה בעייתי, ישובים שהתגבש בהם צביון שנבנה בעמל, במשך שנים רבות, כמובן שכניסה של אוכלוסיות כאלה משנה את הצביון".
די להתבונן בחלק מהעסקאות כדי להבין שיש כאן מפנה משמעותי ברמה ההיסטורית.
"זה פשוט חרפה"
משטרי מכר שהגיעו לידינו, עולה כי בלא מעט מהמקרים מי שמוכר את הנכסים היא החברה להשבת נכסי נספי השואה, גוף המשויך למשרד המשפטים, שמנהל נכסים של יהודים שנספו בשואה. התופעה הזו מעוררת זעם רב.
"כבן לניצולי שואה, אני אומר שזו שערורייה" אומר גרינבאום. "אותם יהודים שרכשו קרקעות בשואה ונשרפו בתאים, ובזכותם קמה המדינה, שמוכרת את הקרקעות האלה ללא יהודים, זה פשוט חרפה, מי שעומד מהאחורי הדבר הזה צריך להתבייש ולעשות חשבון נפש. איך אנחנו מסתכלים בעיניים, של שרידי השואה, ואומרים להם, שהקרקעות שקנו בני משפחה שנשרפו, נמכרים לאותם אלה שמהם קנינו לפני מאה שנה?!".
4+מקרה אחד בפוריה עילית בולט במיוחד. חלקה הצמודה לבית הכנסת ביישוב הייתה בבעלות יהודי שהתעקש במשך כל חייו לא למכור לערבים, למרות שהציעו לו סכומי כסף נכבדים. בסופו של דבר הוא מכר את הקרקע למתווך, שבנה בה שני בתים ומכר אותם – ניחשתם נכון – לערבים. "זה דוגמא חיה ליהודי חסר רגש, שמכר לערבי מול בית כנסת" אומר חליוואה. "אלה לא אכפת להם".
מפחדים לדבר?
אנשים רבים סירבו לשוחח איתנו. וגם מי שהסכים לדבר בטלפון סירב להצטלם ולהתראיין לכתבה. התחושה היא שיש פער בין מה שאנשים באזור חושבים ואומרים בשיחות סגורות לבין מה שהם מעיזים להגיד און רקורד. ראש המועצה גרינבאום מקפיד לומר שאין בעיה עם התושבים הערביים באזור שמחפשים איכות חיים וביטחון אישי.
אבל לא כולם בעמק הירדן מסכימים עם האמירות הללו. בפוריה עילית למשל התארגנה קבוצת תושבים למחאה ובמאי האחרון בצל מבצע שומר חומות הוקמה קבוצת ווטסאפ תחת הכותרת "לא מוכרים אדמות לערבים". בקבוצה, שמנתה מעל 130 חברים, נאמר בין היתר כך: "לא ייתכן שביום שישי בערב בעת קידוש אני שומעת מוזיקה של ערבים מהמרפסת של השכנים. לא ייתכן שיוצגו פה קישוטי כריסמס…זה יישוב יהודי וככה הוא צריך להיות". משתתף נוסף הזהיר "אם לא נפעל בעוד עכשיו בעוד כמה שנים יהיה פה מסגד ולא בית כנסת, יהיו פה ערבים ולא יהודים". אחר שאל: "וההתבוללות מה איתה???". ומשתתפת נוספת כתבה: "תחשבו מה יהיה עם דור העתיד שלנו ועם מה הם יתמודדו".
המוטיבציה הערבית – גם אג'נדת שיבה לאדמות
אז למה הם קונים? מה מניע רבים מערביי הגליל לצאת מהכפרים ולעבור למושבות? ובכן, חלקם מעוניינים בשיפור איכות החיים והחיים ביישוב מסודר המנוהל כהלכה זה שינוי דרמטי עבורם. מצד שני, רבים אחרים רוכשים נכסים להשקעה ולנופש, והנכסים הללו הופכים למתחמי בילוי ומסיבות. אבל יש גם סיבה נוספת, שמרחפת מעל הכל: אג'נדת שיבה לאדמות שננטשו במלחמת העצמאות.
4+הכירו את מוחמד מוקארי. מהנדס ויזם נדלן המתגורר בכפר כנא. מוקארי בונה פרויקטים בכל רחבי הארץ וזוכה בלא מעט מכרזים ממשלתיים, אבל יש לו גם עיסוק נוסף: רכישה מאסיבית של קרקעות ונכסים ביישובים יהודיים. חברת 'סראי הצפון מסחר והשקעות' שבבעלותו מופיעה שוב ושוב בשטרי מכר של נכסים באזור רכס פוריה, ובעבר פורסם שהוא ארגן קבוצה גדולה שרכשה מגרשים בשכונות החדשות של עפולה, פרשייה שעוררה סערה לפני שנים ספורות.
מלבד המניע העסקי למוקארי יש תודעה ערבית לאומית והיסטורית מפותחת מאוד. בעיון בעמוד הפייסבוק שלו ניתן לראות בעקביות כי סביב ה-15 למאי, התאריך הלועזי של הכרזת המדינה, שמצויין במגזר הערבי כיום ה'נכבה', מדי שנה הוא מפרסם פוסטים העוסקים בשיבה לאדמות האבודות.
כך, למשל, ב-15 למאי האחרון שיתף מוקארי מפה של תא שטח באזור יבנאל-תבור, כשהוא מתאר את בריחת אבותיו במלחמה וכתב כך: "73 שנים חלפו מאז ההריסה, ההרס והעקירה, לא נשכח… הסיפור עדיין מסופר, והסיפור ממשיך נחזור מתישהו אם ירצה אללה".
בפוסט אחר מגולל מוקראי את תולדותיו של כפר אבותיו ומתאר את מתיישבי שרונה, כפר קיש ושדמות דבורה, שחלקם הוקמו לפני קום המדינה, כ"מתנחלים". כותרת הפוסט: "לזכור ולא לשכוח". ובפוסט שפורסם לפני שנים ספורות הוא שיתף תמונה של מסגד נטוש עם הכיתוב "69 שנות נטישה".
בשיחה עם ערוץ 20 אומר מוקארי: "אנחנו קונים במרכזים… איפה שיש מכרז אנחנו משתתפים זה מכרזים לכלל הציבור".
הפתרון של המושבה כנרת
אז מה עושים? בכנרת המושבה מצאו פתרון פשוט. להקפיא את הפיתוח. כך, תוכניות להקמת הרחבה גדולה שתוביל להכפלת מספר התושבים ביישוב נבלמו על ידי התושבים. "כי אין לנו יכולת לברור את האנשים שמגיעים לכאן, אם זה לצורכי נופש לא רוצים להפוך לווילות נופש, או לסופי שבוע או לצרכי כסף" אומר לנו עוז. יותר מזה: לא ניתן לשמר את הצביון של המקום. "אחרי מה שקרה בכל הישובים, אני מדבר בעיקר, כפר וורדים, שיצרו עם פרוייקט ענק, של 125 יחידות, 58 מגרשים נמכרו לאנשים מכפר שכן. זה יכול לקרות בכל ישוב היום שהמנהל פותח את זה לכל המרבה במחיר, כשמדברים על ציונות, תשכחו מזה, היום זה כסף מדבר".
זהו הפתרון הקל, אבל הקפאת הפיתוח ועצירת ההתיישבות אינם יכולים להיות פתרון אמיתי לטווח ארוך. כאן, מודים כולם, האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לרשות מקרקעי ישראל.
4+"המילה ציונות בחוגים מסוימים, במנהל מקרקע ישראל היא מילה גסה, יש מולך חדש, הוא הכסף", אומר גרינבאום. לדבריו, הבעיה מתחילה בכך שבניגוד לנהוג בכפרים ערביים, במכרזי הרשות לא מגבילים את הרכישה ל"בני המקום" מה שמונע מהיישובים לשמור על הצביון שלהם. "כמו שבכפרים הערביים נותנים מאה אחוז לבני המקום, שיעשו את זה גם כאן" הוא אומר.
לדברי חיים חליוואה מפוריה עילית, אחת הסיבות לכך היא הניתוק של מקבלי ההחלטות. הללו, מתגוררים בקיבוצים ומושבים עם וועדות קבלה, או מצויים בתל-אביב, הרחק מהמציאות בשטח: "מי שמנסחים את הכללים, בישובים שלהם לא משלמים את המחיר. אם מקבלי ההחלטות היו חיים פה, זה לא היה קורה".
במפתיע או שלא, חשש משמעותי יותר של רבים מהתושבים הוא דווקא מחדירה של יהודים חרדים. במושבה כנרת התעוררה סערה סביב תוכניות להקים במקום מקווה טהרה, והתחושה היא שחוששים יותר מהקמת בית כנסת מאשר הקמת מסגד.
וזה, אולי, כל הסיפור בקליפת אגוז: הציונות היא גזענות, היהדות מפחידה ומאיימת, והאג'נדה הפרוגרסיבית בולמת כל אפשרות לשינוי. בינתיים, אל תוך הוואקום חודרים גורמים אחרים, בדרך להפוך את כור מחצבתה של הציונות לעוד עיר מעורבת.
תא"ל במיל ח"כ מירי רגב שרת התחבורה והתרבות לשעבר: ״התחקיר מלמד על העדר מדיניות אסטרטגית של מנהל מקרקעי ישראל. הדוח חושף בנתונים ועובדות את המחיר של מדיניות שרואה את הכל רק דרך החור של הגרוש. אדמות המדינה הם לא משאב כספי נדלני , לצערי מדיניות זו מובילה אותנו לאבד את הצפון ואת הנגב. אני קוראת לשר השיכון אלקין לגלות אחריות לאומית ולמנוע את איבוד הצפון והנגב . אם נמשיך לספסר את הקרקעות של ישראל לכל המרבה במחיר לא ירחק היום שגם לכותל יהיה תג מחיר נדלנ״י וגם אותו יציעו למכירה".
4+רגב הוסיפה: "אדמות ארץ ישראל הם קודם כל ערכים. שמירתה של המדינה היהודית והדמוקרטית היא ערך עליון וראוי להגן עליה בעיקר מפני החלטות של פקידים שאינם רואים את החזון של שמירת אופיה היהודי והדמוקרטי כמו גם הגשמת הציונות״.
תגובת הכונס הרשמי: "מכירת נכסים על ידי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי שואה בע"מ (בפירוק) נעשית במכרז פומבי, שמפורסם ברבים כאשר ההצעה הזוכה היא הגבוהה ביותר, זאת בהתאם לדין ובאישורו של בית המשפט המחוזי בירושלים".
