בימים האחרונים שוב צץ לו 'השד העדתי' לרשתות, אך הפעם דווקא מכיוון שונה. מספר אנשים יצאו בביקורת על גזענות שקיימת בחברה הישראלית, כך לדבריהם, כנגד אשכנזים.
הבוקר, בתגובה לשיח שהתעורר בנושא, כתב הרב חיים נבון, מהרבנים וההוגים הבולטים בציונות הדתית, טקסט בו הא מגיב לטענות לפיהן קיימת גזענות כנגד אשכנזים. בדבריו מסביר הרב נבון מהי בכלל גזענות וטוען כי ישנה "זילות העכשווית של מושג הגזענות".
כך כתב הרב חיים נבון:
האם יש בישראל גזענות כנגד אשכנזים? זו הזדמנות לומר משהו על הזילות העכשווית של מושג הגזענות. אם מישהו אומר: "אתה שחור, ולכן תהיה עבד שלי", או: "אתה יהודי, ולכן אהרוג באכזריות אותך ואת צאצאיך, עד דור שלישי" – זו גזענות. אם מישהו אומר: "אתה אוכל גפילטע פיש וזה מצחיק" – זו סתם גסות רוח.
בלי להתיימר להגדרה אקדמית מדוקדקת, גזענות כוללת שני מרכיבים: אמונה בקיומו של גזע מוגדר עם תכונות מובחנות ומובהקות, ושנאה עמוקה כלפי הגזע הזה, הנתפש כמתועב וכמשוקץ. אף אחד מהתבחינים הללו לא מתקיים כלפי אשכנזים בישראל. אגב, הם גם לא מתקיימים ביחס לספרדים בישראל, אף שמצבם אכן שונה. הם סובלים מפער עדתי, וכנראה גם מאפליה עדתית, אך איש לא מתייחס אליהם כ"גזע", או רודף אותם באופן שיטתי. אין מדובר כאן במערך כביר של שנאה שיטתית, אלא בחולשות אנוש קטנות ומגונות, שצריך לנסות לתקן אותן.
אם לחזור לאשכנזים החושבים שהם סובלים מגזענות, אפשר להניח שהם מושפעים מהנטייה הפרוגרסיבית להעצים פגיעות מינוריות לכדי עוול קולוסלי. החברה המערבית של העשורים האחרונים, עם כל חסרונותיה הרבים, היא החברה השוויונית והחופשית ביותר בהיסטוריה. אך עיקר העיקרים הרגשי של האמונה הפרוגרסיבית הוא לשמר רמת זעם קבועה, בלי קשר לשינויי המציאות.
אנחנו מוצאים אותה רמת חרון לנוכח עבדים במכרות פחם ולנוכח שליחים של וולט שלא מקבלים טיפ; לנוכח חברות שבהן נשים נמכרות כשפחות מין, ולנוכח חברות שלא מקיימות שוויון מגדרי בתחום כינויי הגוף הלשוניים. כדי לקיים את הזעם הקדוש הזה, פרוגרסיבים עכשוויים מתמחים בהעצמת הצקות קטנות ובהצגתן כזוועה ממוסדת. כשקשה למצוא מגה-אגרסיות, מציגים "מיקרו-אגרסיות", כלומר: הערות לא מנומסות, כאילו היו מערך דיכוי כביר ושיטתי.
בכל אופן, זה לא יעבוד לאשכנזים הישראלים, כי עיקר העיקרים האינטלקטואלי של הגישה הפרוגרסיבית הוא חלוקת העולם לשניים: חזקים ומוחלשים, מדכאים ומדוכאים, ואשכנזים פרוגרסיביים בישראל לא יצליחו להעמיד את עצמם בצד המדוכא של המשוואה הזו.
החלופה היא לגנוז את התיאורים התפלצתיים, ולדבר על המציאות הפשוטה, שהיא לא גן עדן, אבל רחוקה מלהיות גיהינום. יוצאי עדות המזרח וצפון אפריקה סובלים בישראל לעתים מאפליה עדתית. לצד זאת, בכל העדות אפשר למצוא אנשים שמדברים בגסות רוח לאחרים ששונים מהם. באופן כללי, הישראלים הסבירים, ברגעיהם הצלולים, אינם באמת חושבים שבני עדות אחרות הם נחותים ומגונים, והם מגדירים את עצמם קודם כל כיהודים וכישראלים, לא כבני עדה מסוימת. בכל אופן, שיעור הנישואים הבין-עדתיים בישראל הוא גבוה, מה שאומר שכל הנושא כנראה לא יעניין מאוד את נכדינו. הם כנראה יעליבו וייעלבו בגלל נושאים אחרים, כמנהג בני אדם באשר הם.
