לצערנו, אנחנו יודעים דבר או שניים על פיגועים. מנוסים עד כדי כך שהאדישות כבר הפכה להיות דיירת קבע בתוכנו, ומכה בכל דיווח נורא שכזה. אלא שאת הפיגוע במסעדת 'מקסים' שבחיפה, אי שם בשנת 2003, קשה מאד לשכוח. תמונות של פיצוץ ודם בכל מקום, 21 נרצחים ו-51 פצועים – בוודאי שלא רק בגוף.
לכאורה, הכל היה נראה כרגיל. יום שבת, סועדים נופשים במסעדת 'מקסים' שנמצאת ליד חוף הים בחיפה, ובה צוות ערבי-ישראלי. אישה בלבוש מערבי, עורכת דין ודוברת אנגלית נכנסת למסעדה, מתיישבת ואוכלת כמו שאר הנוכחים. אלא שלאחר שמסיימת לאכול, היא מפעילה את חגורת הנפץ שעל מותניה, מבצעת פיגוע התאבדות, ומפוצצת עצמה במרכז המסעדה.
למה?
אלו הם ימי האינתיפאדה השנייה, והג'יהאד האיסלאמי בג'נין מתכנן פיגוע התאבדות. הם איתרו את הנאדי ג'רדאת – בת 29, עורכת דין מג'נין, שביקשה לנקום את מותם של ארוסה ואחיה, שהיו חברים בארגון ונהרגו בהיתקלות עם צה"ל.
ביום הפיגוע קיבלה המחבלת חגורת נפץ מבן דודה, ששימש כראש התשתית הצבאית של הגא"פ באיזור ג'נין, וכך יצאה לדרך – מתוך תקווה שאף אחד לא יחשוד באישה בעלת נראות מרשימה שדוברת אנגלית.
1+איך?
כדי להיכנס לישראל היה על ג'רדאת להפעיל קשרים עם מכרים מעבודתה, שיסייעו לה – כמובן ללא ידיעתם, להגיע למחוז חפצה. בשביל להשיג נהג ערבי-ישראלי שיקח אותה לחיפה, היא סיפרה כי ברצונה להגיע אל בית החולים רמב"ם בחיפה כדי לבדוק האם ניתן להעביר אליו את אביה החולה.
ביום הפיגוע, הצליחה ג'רדאת בעזרת דרכון ירדני להציג עצמה כתיירת המגיעה לבקר את קרובי משפחתה באום אל-פחם, וכך הצליחה לעבור לשטח ישראל. משם חיכה לה הנהג שיקח אותה לחיפה, והסוף ידוע.
יש עתיד?
אין צורך להכביר במילים על מה שהיה שם. שתי משפחות שנמחקו כליל, פצועים, נרצחים והרס מוחלט. בשנת 2007 נחנכה במקום אנדרטה המשקיפה אל הים, ועליה חקוקים שמות הנספים. "אנחנו זוכרים את יקירנו כל הזמן. אבל האנדרטה נועדה להזכיר לציבור הישראלי והחיפאי מה קרה כאן", אמר בכאב עפר שטייר, שאיבד את בנו בפיגוע. "היא נמצאת בכניסה לחיפה וכל מי שנכנס לעיר או יוצא ממנה, רואה אותה ויודע מה קרה במקום הנורא הזה. האנדרטה ניצבת גם על שפת הים, וניתן לראות מבין עמודיה את האופק הכחול המעיד כי יש עתיד".
מדינות רבות בעולם גינו את הפיגוע, כמובן חוץ מכמה שלא. הארגון המצרי 'איגוד עורכי הדין הערבים' העניק בגאווה למשפחתה של ג'רדאת את העיטור הגבוה ביותר על מעשה ההתאבדות, העיתון הפלסטיני 'אל-איאם' פרסם שירי הלל לזכרה, ואחיה של המחבלת הסביר בראיון לטלוויזיה כי "מה ישראל אמרה? היא אמרה שהרגה ילדים תמימים. אבל הם שרפו לנו את הלב. כאשר אחי נהרג, האם הם לא הרגו משפחה שלמה?".
18 שנים בלעדיהם. לזכרם.
