בפרופסור לאון גרינהאוס מסביר מהי הפרעה טורדנית כפייתית, כיצד היא משפיעה על החיים ובאיזה דרכים ניתן לטפל בה.
הפרעה טורדנית כפייתית נחשבת להפרעה שכיחה יחסית. סקרים אפידמיולוגים מעידים על כך שבין 1%-3% מהאוכלוסייה תסבול מהפרעה זו במהלך חייהם. הסימפטומים יכולים להיות קלים באופן יחסית או להיות נוקשים ולהפריע לחיי היום יום. על מנת להבין טוב יותר את הנתונים, נפגשנו עם עם פרופסור לאון גרינהאוס כדי לדבר על כך. פרופ' גרינהאוס, מייסד "מיינד קליניק" הינו חוקר ומטפל בתחום הנוירוביולוגיה של החרדה והדיכאון.
"המעגל אובססיבי-טורדני כפייתי מתאפיין כך, מסביר פרופסור לאון גרינהאוס, "מחשבה מסוימת (מחשבה אובססיבית) מטרידה את האדם (לדוגמא אני לא מספיק נקי), היא מעוררת חרדה ומתח ועל האדם לעשות פעולה (טקס כמו רחיצת ידיים או מקלחת) כדי להרגיע את המצב. המחשבות האובססיביות יכולות להעיק לזמן קצר בלבד. לדוגמא האדם רוחץ את הידיים 3-5 פעמים ואז יוצא לעבודה, או מאוד מפושטות ולדרוש טקס שנמשך שעה או יותר (רחצתי אבל עדיין לא מספיק נקי, או שאין לי תחושה של מספיק נקי ואז האדם חוזר על הטקס 30 פעם). במצב זה האדם מאחר לעבודה או מתחיל להתעורר כל פעם מוקדם יותר כדי להיות מסוגל לסיים את הטקס בזמן. למשל מנהלת סניף בנק שהייתה צריכה להתעורר 3 שעות לפני יציאת לעבודה מאחר והייתה זקוקה לטקס בדיקת בית של מספר שעות".
פרופסור לאון גרינהאוס מסביר כי המחשבות הטורדניות והטקסים הנלווים להן יכולים להיות קשורים לתחומים של בדיקה וסדר, של דיוק, של ניקיון, של מיניות ושל תוקפנות. "לפעמים המחשבות האובססיביות הן מנטליות בלבד והטקס נשאר מנטלי. כמו אדם שפוחד שעשה טעות מסוימת וחוזר על מספרים בראש בסדר מסוים כדי להרגיע את עצמו. אדם יכול לסבול במהלך חייו מתקופות של מחשבות טורדניות וטקסים ותקופות בהם המצב נרגע. באופן טיפוסי ההפרעה הטורדנית הכפייתית יכולה להתחיל בגילאים צעירים יותר, להתפוגג לגמרי או להופיע שוב ושוב לתקופות ארוכות יותר. לעיתים קרובות גם בתקופות הרגועות קיימת מידה נמוכה של טקסיות".
מה יכול ליצור את ההפרעה אצל מבוגרים פתאום באמצע החיים? האם טראומה יכולה להיות גם כגורם לאירוע?
"לרוב התסמונת הטורדנית כפייתית לא מתחילה באמצע החיים, אלא שהיא בדרך כלל המשך של תסמונת ממנה סבלה האדם בגילאים צעירים יותר. כפי שמצבים של טראומה נפשית יכולים לעורר תמונות קליניות של דיכאון או חרדה, הם יכולים לעורר מחדש מצבים טורדנים כפייתים. יש גם מצב קליני מורכב שנקרא קומורבידיות של תסמונת טורדנית כפייתית עם דיכאון או עם חרדה, או עם שניהם גם יחד. מצבים אלו קשים יותר לטיפול ויש צורך לשקול היטב את הטיפול התרופתי".
מה חלקו של המטופל בתהליך? אילו מאמצים עליו לעשות מלבד הטיפול כדי להתגבר על המצב?
"הרצון והמאמץ של המטופל מהווים חלק מרכזי בטיפול בתסמונת הטורדנית כפייתית-OCD. הטיפול בתסמונת כולל חלק תרופתי וחלק קוגניטיבי התנהגותי. החלק הקוגניטיבי התנהגותי הינו באחריות המטופל עם הדרכה של המטפל. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי כולל הרבה תרגול המיועד להקטין את שליטתם של הטקסים על חייו של המטופל. תרגילים אלה יכולים להיות מבוססים על הימנעות, חשיפה, הסחת הדעת, וכלים נוספים. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מיועד להגדיל את יכולתו של המטופל להתמודד עם החרדה שאותן מחשבות אובססיביות מעוררות ולהימנע עד כמה שאפשר מביצוע טקסים שמטרתם להקטין את החרדה. הטיפול התרופתי של התסמונת הטורדנית כפייתית דורש מיומנות מצד המטפל".
האם קיימים מקרים בהם הטיפול מאפשר רק להקטין את הנזק של תסמונת זו בעוד המטופל נאלץ ללמוד לחיות לצידה?
"כמו בכל מצב רפואי ישנן תסמונות קלות יותר לטיפול ותסמונות מורכבות יותר שמובילות לנכות. לרוב, המטופל משתפר עם הטיפול ומצליח לחזור לחיים רגילים ולתפקוד מלא. ישנם מקרים מורכבים יותר הדורשים טיפולים מתקדמים. חולים עם תסמונת טורדנית כפייתית עמידה לטיפול הם מועמדים לטיפול בקסדה מגנטית-TMS ואפילו להשתלת קוצב מוחי".
"הצורך בטיפול נקבע על פי המגבלות שהתסמונת גורמת למטופל," אומר פרופסור לאון גרינהאוס. "אם המגבלות הינן רבות ופוגעות באיכות החיים, ביכולת לעבוד וביכולת ליצור יחסים קרובים, יש צורך בטיפול תרופתי. במצבים בהם הפגיעה באיכות החיים נמוכה ניתן להתבסס רק על טיפול קוגניטיבי התנהגותי".
מהן דרכי הטיפול והאם תסמונת זו יכולה להוביל למצב של אשפוז?
"אנשים הסובלים מתסמונת טורדנית כפייתית בדרך כלל לא נזקקים לאשפוז. ניתן לטפל בהם באופן אמבולטורי. כאשר קיימת קומורבידיות (הופעה ביחד) של דיכאון ומחשבות אובדניות, מסגרת אשפוזית יכולה לתת ביטחון וטיפול אינטנסיבי יותר".
האם קיימות תרופות חדשות או דרכי טיפול שהוכיחו יעילות במיוחד? האם היו פריצות דרך בתחום?
"תרופות מקבוצת חוסמי הקליטה החוזרת של סרוטונין (ציפרלקס, לוסטרל, פרוזק ועוד) נחשבות כטיפול יעיל בתסמונת טורדנית כפייתית. לעיתים קרובות יש צורך להגיע למינונים גבוהים עם תרופות אלו ולשלב בטיפול תרופות נוספות החוסמות קולטני דופמין (ריספרדל, פריד, אינווגה, ועוד). בשנתיים האחרונות אושר טיפול בגרייה מגנטית (עם סליל מיוחד לטיפול ב OCD) למצבים של תסמונת טורדנית כפייתית שלא מגיבה מספיק לטיפול התרופתי".
במרכז "מיינד קליניק", מטפל פרופסור לאון גרינהאוס במצבים קליניים אלו באמצעות מכשיר של חברה ישראלית המיועד עבור טיפול בתסמונת טורדנית כפייתית. בעולם, אך טרם בישראל, מתבצעים טיפולים כירורגיים למצב בו התסמונת עמידה. טיפולים כירורגיים אלו כוללים טיפול בקרני גאמה והשתלת קוצבים (כמו במחלת הפרקינסון).
האם תוכל לשתף מקרה ללא אזכור פרטים של טיפול מוצלח בנושא?
"מדובר בבחור בן 21 שאובחן כסובל מתסמונת טורדנית כפייתית מעורבת עם דיכאון. הוא אושפז במסגרת אשפוז יום לתקופה ממושכת וטיפולים שונים לא עזרו לו להתגבר על המצב. הרמה התפקודית של המטופל הייתה נמוכה ביותר. כמו כן, הוא התקשה לצאת מהבית עקב טקסי בדיקה שהיה צריך לבצע מדי ערב. טקסים אלו כללו בדיקת חלונות, בדיקת דלתות, וסידור ספרי לימוד. הבדיקה ארכה מספר שעות לכן הוא היה נרדם בשעות הקטנות של הלילה. למחרת לא יכול היה להתעורר לפעילות רגילה. הוא תיאר את עצמו כנער מוצלח וחכם, שלמד היטב וסיים את בחינות הבגרות כמצטיין. כאשר החל את הליכי קבלה לצה"ל התפרצו הטקסים הכפייתים, הדיכאון החמיר והופיעו מחשבות אובדניות".
המטופל פנה לפרופסור לאון גרינהאוס להתייעצות עקב תגובה לא מספקת לטיפול שניתן לו בבית החולים. בקליניקה שלי הוא טופל בעזרת מכשיר לגרייה מגנטית באמצעות סליל מיוחד עבור תסמונת טורדנית כפייתית וכן באמצעות טיפולים תרופתיים מיוחדים שפרופסור גרינהאוס מציע למטופלים עם תופעות מורכבות. אחרי שלושה חודשי טיפול דיווח על השיפור מרשים. הוא חזר לתפקד, נתן שיעורים פרטיים במתמטיקה, והחל להתכונן ללימודי מדעי המחשב.
