ב-26 בספטמבר המגזר הערבי, המונה בין רבע לחמישית מאוכלוסיית המדינה, היה אחראי ל-45% מכמות המאומתים היומית. כך למעשה כמעט כל מאומת שני לקורונה – היה שייך למגזר. זאת ועוד, בצמרת רשימת היישובים האדומים ישנה נוכחות כמעט בלעדית לאותו מגזר – 40 היישובים האדומים ביותר הם יישובים ערביים.
למצב לא פשוט זה יש כמה סיבות שלהן מכנה משותף – כנראה שהן היו יכולות להמנע בעזרת פעולות אפקטיביות של הממשלה. נתחיל בסיבה המרכזית, הרי היא בתי הספר: בחודש ספטמבר, בו היהודים חגגו את חגי תשרי, מערכות החינוך הערביות פעלו כרגיל. ברציפות. ובמדינה בה אין מתווה מוגדר לאותה מערכת חינוך, ההדבקה משתוללת. 54% ממאומתי השבוע האחרון הם ילדים מתחת לגיל 18. וכשבתי הספר הערביים פתוחים והמתווה הממשלתי לא קיים – זו התוצאה.
בנוסף ישנה בעיה נוספת, באותו נושא: מבצע בדיקות האנטיגן, שמטרתו זיהוי מאומתים במערכת החינוך לאחר חופשים ארוכים לא הותאם ללוח השנה המוסלמי והנוצרי. כך, מאות אלפי תלמידים בבתי ספר לא-יהודיים ייאלצו לחזור מחר עם תוצאות הבדיקה לבתי הספר, למרות שהם למדו גם היום, ואתמול, ובתחילת השבוע. ההגיון? לא קיים.
וזה לא נעצר שם. הכלי (הכמעט יחיד) של הממשלה מול המגפה הוא החיסונים. אותו אקט התנדבותי שהציבור בוחר האם לבצע. ובכל הקשור למגזר, מסתמן שהבחירה היא שלא לבצע: רק שליש מהאזרחים הערבים בחרו להתחסן במנת הבוסטר. בניכוי ילדים, קצת פחות מ-50% מהמגזר פשוט לא רוצים להגיע ולהתחסן במנה השלישית.
וקשה להאשים רק אותם: אין שום קמפיין ממשלתי אפקטיבי בנושא החיסונים, במיוחד לא בערבית. היום קר שהממשלה נפלתי בנט שוחח עם מנכ״לי קופות החולים וביקש מהם להגביר את מבצע החיסונים. איך הם יעשו זאת כשאין מאחוריהם גוף הסברתי גדול, כמו הממשלה, שפועל?
והמבט קדימה לא מבשר טובות גם הוא. היעדר פעולות הממשלה שהשפיע על התחלואה במגזר הערבי- צפוי להגיע גם לזה היהודי, מיד כשבתי הספר ייפתחו.
