על ההתעקשות הנחרצת לפתוח את בתי הספר בראשון לספטמבר שמענו כולנו רבות. וגם על המחיר, שבא בדוגמת מספרי הידבקויות מבהילים – לא יכלנו להתעלם. הסיבות שתמכו בפתיחת השנה כללו רצון שלא לערער ולטלטל את הילדים שוב במידה ותפתח שנת הלימודים, וליצור להם מסגרת בטוחה ויציבה בדמות בית הספר.
אלא שמכת הבידודים וההידבקות החלה מיד והביאה אותנו לימים רצופים של למעלה מ-10,000 נדבקים, כש-55% אחוזים מהם הם ילדים. ועם הנתונים האלו הגענו לסעודות החג, בהן הילדים היו בבידוד במקרה הטוב והדביקו את סביהם המבוגרים במקרה הרע.
2+וכמו בכל חודש תשרי, הגענו ליום לימודים בודד שנמצא בין חג לשבת. הפעם זה אפילו יום שישי – שכולל פחות מ-5 שעות לימודים בבית ספר ממוצע. יום ששווה לבטל כדי למנוע תחלואה נוספת, לא?
אז זהו, שלא. אין לדעת אם אלו ארגוני המורים שאיימו או משרד החינוך שבחר להתעלם – אבל התלמידים שבו היום לכיתות.
2+וזה עוד במקרה הטוב. עדי רפאלוביץ, מורה, סיפרה שהיא הגיעה היום לכיתה והשאירה את ילדיה בבית רק כדי לגלות שרק שניים מתוך 30 תלמידים בחרו שלהגיע. כל השאר היו בבידוד או שהוכרחו להשאר בביתם, על ידי הוריהם הזהירים.
אז מה יוליד יום? אין לדעת. נצטרך לחכות עד לאחר החגים כדי להבין את ממדי התחלואה שיווצרו היום. במסגרת פינת המעקב אנחנו נוהגים להתעסק באמינות הנתונים הקיימים, אבל נראה שבהקשר ליום הספציפי הזה – לעולם לא נדע מה הייתה השפעתו הממשית להמשך התפשטות נגיף הקורונה בישראל.
2+