צומת דבירה, 23:00 בלילה, מוצאי שבת. לא נשמע כמו התחלה של סיפור אימה נכון?
אבל במקרה של אחי הקטן, בהחלט סיפור אימה.
הוא עמד שם עם עוד ארבעה חברים כשהם מחכים כמו ילדים טובים לאוטובוס שיקח אותם לירושלים, גם הם רצו להגיע לסליחות בכותל… כשלפתע עצרה מכונית בחריקת בלמים וממנה יצאו שני בדואים רעולי פנים. הם היו גדולים כאלו ומפחידים והיה להם בידיים סכינים. אח שלי וחבריו התחילו לברוח, חלק להמשך הכביש וחלק למאחורי התחנה. הבדואים המחבלים האלו רדפו אחריהם וכשהם התרחקו מספיק, לקחו להם את התיקים ונסעו חזרה לרהט למסיבת חלוקת השלל.
במקרה הזה אפשר להגיד באמת שיחסית יצאו בזול, לא סיפור לפתוח עליו מהדורות. אף אחד לא מת והפגיעה היא בעיקר ברכוש. רכוש יקר, אבל רכוש זה לא חיים. וגם אם נודה באמת, כנראה שאירועים כאלו ואחרים מהסוג הזה קורים לא מעט, במיוחד באזור הדרום. אז למה בעצם להתרגש?
נחזור לסיפורנו, אח שלי התקשר תוך כדי מנוסה למשטרה ובאמת הגיעו מספר אופנועים שניסו להתחיל מרדף שלא צלח. מהכא להתם, הם הגיעו לתחנת רהט להגשת תלונה וחזרו חסרי כל לבתיהם ו…בינתיים זהו.
תכל'ס למה אני מספרת את זה? כי חשוב שידעו מה קורה בנגב. ההפקרות בשיאה ואני לא צריכה לשכנע בזה, שמענו סיפורים כל יום במיוחד בזמן מבצע שומר החומות…
אבל זהו שיכול להיות שמאז קצת שכחנו מה קורה, ומי שבעיקר זוכר הם רק תושבי הנגב. אבל המציאות כאן פשוט לא מפסיקה להפתיע.
צריכה להיות כאן דרישה מהממשלה לטיפול רציני. מתי שמענו את בנט מדבר על נושא הנגב? חוץ מזה שלכל דרישה של סעיד אלחרומי הוא ישר נכנע, מתי שמעתם את בנט מדבר על הנגב?
אז כנראה שלממשלה לא כל כך אכפת מהעניין,
אבל לפחות שלנו יהיה אכפת! ובגלל זה אני משתפת בסיפור הזה. מודעות ומודעות.
ו… לסיפור הזה יש סוף חצי טוב, אזרח נסע במכונית שלו ופתאום ראה ערימת תיקים זרוקה בצד הדרך, התקשר למספר של חבר של אחי, והם באו לאסוף את כל הרכוש. כל הרכוש מלבד הדברים היקרים, כמו מצלמה יקרה וכסף…
למה סוף חצי טוב? כי עכשיו אני לא חושבת שלמשטרה עוד יהיה אינטרס כלשהו לנסות למצוא את אותם הבדואים המחבלים שביצעו את השוד, וזה חבל.
כי האכיפה, מה יהיה עליה?
אגב, אולי יותר טוב שלא יתפסו אותם וישימו אותם בכלא. אני מעדיפה שאם הם יעשו תואר ראשון, שיעשו זאת כמה שאפשר מכספם הפרטי, (עד כמה שאפשר לומר שהוא כספם…) ולא במימון שלנו…
לעניין אחר, בימים האחרונים קצת מתוח בעיר העתיקה והיו גם מהומות בשער שכם.
אבל הדבר שהכי חשוב הוא שלא תפסיקו לבוא לעיר העתיקה, המקום הזה שייך לנו, לעם ישראל. אנחנו צריכים להוכיח זאת ברגליים, אין דרך אחרת.
אנחנו לא יכולים להיות מורתעים מהם, המשוואה אמורה להיות הפוכה. ולכן אל תפסיקו לבוא, גם אם קצת מתוח. ומבטיחה לכם שזאכריה זוביידי לא אצלנו, השכנים שלי כל הזמן מחפשים אותו, שמים בבוקסה את טל פרדימן קורא לו לחזור לחדר האוכל, ככה שכנראה אצלנו הוא לא.
(לא בטוח שזאת הייתה בדיחה מצחיקה, בגדול זרמו והכי חשוב תבואו לעיר העתיקה!)
