כבר למעלה משבוע שאנחנו רואים הבדלים מטרידים בהחלטות הממשלה, שמושפעות מהציבור הרלוונטי- אם אלו הופעות מוזיקליות ומסיבות לציבור הכללי אז הכל בסדר, אבל אם אלו סליחות בכותל או נסיעות לאומן אז צריך לבחון מקרוב במקרה הטוב ולהגביל במקרה הרע. לאור ההתנהלות הזו, ננסה להבין מהן המקורות שלה וכיצד מתקבלות ההחלטות בקבינט הקורונה.
בניגוד לתחזיות: עלייה במספר החולים קשה
כשראש שירותי בריאות הציבור, ד״ר שרון אלרועי פרייס, נשאלה על הופעות המוזיקה שהתקיימו בשבוע שעבר ללא הפסקה ובחללים סגורים, היא הנהנה בראשה ואמרה שהן התקיימו בניגוד לדעת אנשי המקצוע. ההסבר שלה לקיומן היה לחץ של אנשי משרד התרבות ונציגי האמנים שהשפיע על החלטת הקבינט.
לעומת זאת, כשחברי אותו קבינט אישרו ביום ראשון שעבר את מתווה הסליחות בכותל שמגביל את כמות המשתתפים בהן, לא היה ליהדות ולמסורתיות אף איש בקבינט שיוכל להיאבק על הסליחות, או על אומן.
הממשלה התירה את המסיבות אך תוקפת את החוגגים
אז בעצם- גורמי המקצוע במשרד הבריאות מתנגדים להתקהלויות המוניות באשר הן, גם בכותל וגם בהופעות- אבל הדרג המחליט הוא הפוליטי.
אז איך הגענו להבדלים האלו? כנראה שהתשובה היא שוב, פוליטיקה. הרי הנגיף לא מבדיל בין כינוס המוני בהופעה או בין תפילה רבת משתתפים. וכשעל רקע כל זאת אנחנו שומעים שפרויקטור הקורונה בוחר לנסוע לבחון מקרוב את ההקפדה על ההנחיות באומן, אבל מתעלם מהמתרחש בארץ- קשה להאמין ששיקולים מקצועיים הם הקו המנחה של המדיניות הזו.
