בכל פעם שהגיע נער לבית הכנסת של הרב מרדכי אליהו כדי להניח תפילין בפעם הראשונה בהגיעו לגיל מצוות, ציין זאת הרב באופן חגיגי: הרב אליהו הושיב את הנער לידו, ליווה אותו בהנחת התפילין, וכאשר הוא בירך על התפילין ענה כל הקהל “אמן” בקול גדול. בהמשך התפילה זרקו על נער הבר מצווה סוכריות, שרו לכבודו, ולא אמרו את תפילת “תחנון”, שאינה נאמרת בימי שמחה. השמועה על מנהגו של הרב אליהו עשתה לה כנפיים, ונערי בר מצווה רבים נהגו להגיע להתפלל בבית הכנסת של הרב אליהו ביום חגם.
ברגע של שמחה סיפר הרב אליהו מה הביא אותו לנהוג כך. צפו בסיפור המיוחד:
על הסיפור:
חגיגת בר המצווה של הנער מרדכי אליהו הייתה מאכזבת, והשאירה בו חותם עמוק. אך הוא לא פטר זאת בתור חוויה לא נעימה גרידא, אלא הפך אותה לכוח מניע: ביום בר המצווה שלו הוא הבין את ייעודו כמנהיג, ומאותו היום, מי שלימים היה הראשון לציון רב ופוסק, שָאַף להגיע לעמדת הנהגה. שאיפתו נבעה בין היתר מהרצון לשנות את המציאות שממנה סבל בעצמו.
כל מפגש עם נער בר מצווה משיב את הרב אל חגיגת בר המצווה שלו; היחס החם והמכבד שהנהיג בבית הכנסת שלו נועד להיות תיקון לכאב ולסבל שחווה כנער יתום.
על דמותו של הרב אליהו:
הרב מרדכי אליהו (2010-1929), תלמיד חכם ומקובל, הראשון לציון, ממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית. בנו של הרב סלמאן אליהו מתלמידי הבן איש חי. למד בישיבת “פורת יוסף”, שימש רבנים ובהם החזון איש והרב יצחק נסים. היה לדיין הצעיר ביותר בישראל ולאחר מספר שנים התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול.
היה ידוע כמקובל ונחשב לעושה נסים. לאורך כל חייו ביטא קו תקיף ביחס לקדושת ארץ ישראל. פסיקותיו נחשבות כמחמירות שכן פסק בעיקר על פי הבן איש חי, זאת בניגוד לשיטתו של הרב עובדיה יוסף, שביסס את פסיקתו על השולחן ערוך. בפסקיו שילב גם אלמנטים מתורת הקבלה.
בשיתוף פעולה עם ‘חכימא’ פרויקט איסוף והנגשה של סיפורי חכמי המזרח | לאתר לחצו כאן
