צליל, בת זוגו של הלוחם בראל חדריה שמואלי ז״ל שמת מפצעיו ביום שני האחרון, לאחר שנפגע מירי מחבל ברצועת עזה, כותבת בכאב גדול על האדם המיוחד שהיה, איך התאהבו בן רגע, ולמה הרגישה רגועה דווקא כשנכנסה לחדר שלו בבית החולים.
כך כתבה:
"בּראלּ שלי. לא סתם קראו לך בראל, כי אלוהים ברא אותך והוא ברא אותך כדי לעשות טוב בעולם, לפזר שמחה ואושר וזו בהחלט המשימה שלקחת על עצמך במהלך החיים. אתה אדם מיוחד. אתה הכי חתיך אבל הכי מכוער, הכי חכם אבל הכי טיפש, הכי קשוח אבל הכי רגיש. הילד הכי בולט בכל מקום שהגיע אליו, הכי חברותי והכי כריזמטי".
"תמיד חשבתי שהכרנו במקרה, אבל היום אני מבינה שהגורל הפגיש בינינו. הייתה לנו אהבה לא רגילה, לא מובנת ולא ברורה. לקחו לנו שלושה ימים כדי להתאהב. התאהבנו לפני שיצאנו בכלל לדייט הראשון. אהבה של 0 ל100. אהבה אינטנסיבית, מיוחדת ובוגרת. בחיים לא הרגשתי בנוח עם אדם במהירות כמו שהרגשתי איתך. הפכת להיות מזר עבורי לכל העולם שלי. הבוקר שלי, הלילה שלי והבין לבין. שעה בלי שיחה או הודעה ממך הרגישה כמו נצח".
"בראל, מעבר לבן זוג הכי טוב שיכולתי לבקש, היית החבר הכי טוב שלי. בשבת ב-20:30 שלחתי לך הודעה אחרי שלא דיברנו כמה שעות. הרגשתי שמשהו לא בסדר אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שאני טועה. ב-21:10 ראיתי בווינט שמסתערב פצוע אנוש והבטן שלי התהפכה, ולא עברה דקה וקיבלתי את הבשורה שכאבה לי בכל נשימה שנשמתי".
"את השבוע האחרון העברתי בבית חולים איתך ועדיין הרגשתי כלכך רחוקה ממך. ביום ראשון לאחר שהובהר שהמצב מדרדר נכנסתי אליך, ובצורה לא הגיונית הרגשתי הכי רגועה שהרגשתי כל השבוע. מחובקת איתך. ביום שני בבוקר, נתתי לך את החיבוק האחרון, הנשיקה האחרונה".
"מאמי, אני לעולם אוהב אותך. אתה תמיד תישאר ותחיה בלב שלי. תודה על הזכות להכיר אותך ולהיות לצידך עד הרגע האחרון. מעתה ועד סוף ימי תמיד תהיה המלאך השומר שלי. הכוכב שבשמיים שמלווה אותי. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".
