הרב שלום הכהן, רבה של זרזיס שבתוניסיה, ביקר בחנותו של אחד החנוונים. את מוחו הקודח הטרידה השאלה כיצד יוכל לסייע עוד לעניי הקהילה. לפתע נכנס קונה וביקש לקנות שמן. באותם הימים לא היו מוכרים שמן בבקבוקים. הקונה היה מגיע עם צלוחית מהבית, והמוכר היה ממלא אותה לפי בקשתו.
נקב הקונה בכמות השמן שרצה, המוכר מילא את כלי המדידה ומזג, אולם הקונה שמיהר לדרכו ביקש ממנו לסיים, אף שהיה זכאי למעט טיפות שעוד נותרו בכלי. סיים המוכר את המזיגה, ואת הטיפות המעטות שנותרו בכלי המדידה מזג בחזרה לחבית.
לאחר כמה דקות חזר הסיפור על עצמו. שוב הגיע קונה שמיהר לדרכו, והטיפות שנותרו בכלי המדידה שבו גם הן לחבית. לפתע צץ במוחו של חכם שלום הכהן רעיון.
מה הציע חכם שלום הכהן ומה המסר החשוב שניתן ללמוד מכך? צפו:
על הסיפור
הרב שלום הכהן מקדיש זמן ומחשבה כיצד לסייע לעניי הקהילה. לצד מפעלי החסד הרבים שהקים הוא מוצא דרך יצירתית שיש בה מן החוכמה. הרב מצליח להגדיל את קופת הצדקה באופן שהתורמים אינם חשים כלל בהוצאה. הוא משתף במצווה את החנוונים, שנענים בשמחה לאיסוף טיפות השמן – וכך הופך המפעל לקהילתי.
הרב שלום מאמין בכוח המצטבר. אכן, איסוף טיפות ספורות אין בו כדי לשנות את המצב אך החזרה על הפעולה פעמים רבות לצד הרחבת מעגל האיסוף לשאר החנויות – מגדילות את הכמות והופכות אותה למשמעותית. טיפה ועוד טיפה אכן הופכות לכמות גדולה.
הסיפור מזכיר אירוע המופיע בספרות חז”ל (תוספתא יום טוב, פרק ג הלכה ח), שבו ליקטו חנוונים בירושלים טיפה לטיפה את מה שנשאר בדפנות של כדים שניתנו כתרומה למקדש – בהסכמת הבעלים שוויתרו על השאריות – וכך מילאו שש מאות כדים של שמן ויין. החנוונים מסרו את הכדים למקדש אף שיכלו לקחת זאת לעצמם. בסיפורנו היוזמה היא של הרב שלום שייתכן שהושפע מן הסיפור במדרש.
בשיתוף פעולה עם ‘חכימא’ פרויקט איסוף והנגשה של סיפורי חכמי המזרח | לאתר לחצו כאן.
