לבד בשדה הקרב
"זרקו לו אבנים על הנשק, נגעו לו בנשק, ניסו לחטוף לו את הנשק.. היינו 11 אנשים בצוות על 500 עזתים שהגיעו לגדר המערכת. לא אפשרו לנו אישורי ירי בכלל בכלל, ירי הרחקה גם לא".. (עדות אחד הלוחמים בתקרית הירי בגבול, אפי טריגר, גל"צ 23.08.21).
העדות המזעזעת הזאת היא תעודת הזהות המבישה של צבא ההגנה לישראל גרסה 2021. מצבא יוזם, מתמרן והתקפי, הפך צה"ל לצבא נסוג וסטטי, כזה שמתחבא מאחורי חומות וחרכי ירי, והגרוע מכל- לא נותן גיבוי ואישורי ירי לחייליו.
בהתחשב בנסיבות הללו, פלא בכלל שמצליח צה"ל להחזיק את הגבול הישראלי כמעט במקומו. כמעט, משום שאת החומות והגדרות בונה כבר מערכת הביטחון הישראלית מאות מטרים בתוך שטח ישראל, תוך שהיא מאפשרת הסתערות מתמשכת של מחבלים עד לקו ההגנה האחורי.
כמו אימפריות מתפוררות נוספות בהיסטוריה, ניצבת מדינת ישראל כציוויליזציה מתקדמת יחידה בתוך אוקיינוס של ברברים המנסים לחדור את גבולותיה ולשרוף כל חלקה טובה שבה. כמותן, היא מונהגת בידי אנשים חלשים, חסרי רוח לחימה אבל רודפי שררה באופן מעורר תרעומת. הנהגה שמעוניינת לשמר שקט בכל מחיר ולפתור סכסוכי גבול ומלחמות תרבותיות באמצעות שוחד ותשלום פרוטקשן המוני.
יש לומר את האמת, האסטרטגיה הזאת לא הומצאה בממשלה הנוכחית, וגם לא בקודמתה אלא לפחות 21 שנים, מאז הבריחה המבישה מלבנון ולאחר מכן מרצועת עזה. ואף על פי כן, נדמה שהקונספציה ההרסנית של מערכת הביטחון וממשלות ישראל לדורותיהן רק הולכת ומחמירה עם כל חילופי הנהגה ושלטון, עד לנקודת השיא בממשלה הנוכחית, שספק אם יש בה בכלל את הרצון להשיב את הביטחון לאזרחי ישראל או רק לשמר את שלמותה.
הדברים האמורים כאן לא באו על מנת לרפות את ידיי הקוראים, אבל כן כדי לזעזע ולהבין את חומרת הבעיה. אם העם היהודי לא יתעורר בבהילות, יתכן והמדינה תגיע למצב שממנו אין דרך חזרה.
הפגנות, מחאות, שיחות עם חיילים, לוחמים וקצינים וכמובן הצבעה בקלפי, כולם חלק מהכלים שעומדים לרשותו של האזרח הישראלי, וזוהי חובתו לממש אותם. גלוי וידוע לכל שהלגיטימציה של כל שלטון, והישרדותו הפוליטית, תלויה בתמיכה עממית רחבה. לכן, גם אם הדבר לא ברור לפעמים לאדם הפרטי, זו החובה של כולנו לצאת לרחובות ולמחות על אזלת היד הממשלתית והביטחונית.
עלינו לצאת ולזעוק לפני שיהיה מאוחרת, אחרת האירועים המזעזעים שאנחנו חווים כעת יהיו רק יריית הפתיחה לחוצפה ולטרור שישובו ביתר שאת לחיינו. אנחנו חייבים זאת לחיילנו היקרים, בראשם בראל אחיה שעודנו תלוי בין שמיים וארץ, וראוי למדינה שאפשרת לו להגן על עצמו.
שי רוזנגרטן הוא רכז פעילים ארצי בתנועת "אם-תרצו"
