בעוד כולנו נושאים תפילות ליושב במרומים שישלח רפואה שלמה ללוחם שלנו בראל בן ניצה, עלם חמודות שנפצע אנושות בקרב מול מחבלים שפלים, עולות מספר שאלות קשות מאוד ללא תשובה.
1. למה יש חיכוך מגע בין לוחמינו למחבלים?
כותב שורות אלה שירת לפני כעשור בגבול הרצועה, וזוכר היטב שבזמן התפרעויות ההוראה הייתה שונה וברורה, מי שמטפס על הגדר – לפתוח באש על מנת לחסל מתוך ההבנה הפשוטה שאין ספק שמדובר במחבל.
2. מדוע לאחר נסיון חטיפת הנשק שהוא קו אדום, לא פתחו באש נגד החוטף?
גם לאחר התקלה המבצעית של "0 בין מחבלים לכוחותינו", לאחר שהתבצע נסיון החטיפה המפקדים בשטח היו מחויבים על פי כל פקודה והיגיון לפתוח באש כנגד החוטף ושותפיו.
3. איך מגיע מחבל חמוש באקדח לחרך הירי ולא נחשף?
כפי שניתן לראות בסרטון המחבל המתועב הולך עם אקדח שלוף מבלי שהתצפיתניות שלנו מזהות אותו או כל אמצעי אחר שיש ברשות כוחותינו בשטח.
תיעוד אירוע הירי החמור:
4. הערכת מצב לקויה – ״ההפרות אינן צפויות להיות אלימות״
או ששוב צה"ל וגורמי הביטוחון כשלו כשלון אדיר מודיעיני או שהם פשוט שיקרו באמצעות מספר עיתונאים וטענו שלא מדובר בהתפרעות מחבלים אלא בהפגנות בלבד על הגדר.
5. מי אשם?
יותר מ-24 שעות ואף מפקד בשטח, מפקד בחטיבה, אוגדה, פיקוד, צה״ל או מי מהדרג המדיני לא לוקח אחריות. זוהי בושה וחרפה. לוחם מיחידת עילית נאבק על חייו ומשפחתו קרועה מכאב לגזרים, ואין איש שאומר סליחה טעות שלי, אני זה שהייתי אמון לשמור על חייו וגדלתי בתפקידי?
כנראה שבממשלה שקמה בחטא ערכי חמור בניגוד לרצון הרוב בעם ישראל, ממשלה שחלק מחבריה בעד להכיל מתים, ממשלה שבה מבליגים על ירי טילים לעבר אזרחים, אין אשמים.
מדלגים ממחדל למחדל, ומדרדרים משפל לשפל.
הלל ביטון רוזן הוא הכתב הפוליטי מדיני של ערוץ 20.
