בפרשת השבוע, פרשת כי-תצא, אנו קוראים על חטא ההתעלמות: "לא תראה את-שור אחיך או את-שיו נדחים והתעלמת מהם. . .לא תוכל להתעלם. לא-תראה את-חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, הקם תקים עמו" (דברים כ"ב פסוקים א'-ד').
על המילים "לא תוכל להתעלם" אומר רש"י: "לכבוש עינך כאילו אינך רואה אותו".
-זהו חטא ההתעלמות: כשרואים בעיה, ומעמידים פנים כאילו אינה קיימת. זה בדיוק החטא של כולנו, של מדינת ישראל כולה, של הממשלה, וגם של הכנסת: חטא ההתעלמות מהפרוטקשן.
אתמול נסענו במיוחד כדי דווקא כן לראות, להתבונן מקרוב בזוועה, לשמוע את זעקת הקורבנות, לכאוב את הכאב, את האובדן, את המצוקה, את ההשפלה, את תחושת הנטישה.
בעלי העסקים, החקלאים, הקבלנים, ואפילו סתם בעלי בתים – מרגישים שננטשו לנפשם ע"י המדינה, שגם לא שומרת עליהם, גם לא נפרעת מהפורעים, וגם לא מפצה אותם על הנזקים. במילה אחת: מתעלמת.
הפרוטקשן אינו בראש סדר העדיפויות של המדינה, ואפילו לא ברשימת 100 הנושאים הראשונים על סדר יומה. נפגעיו חסרי-מעמד. מחולליו זוכים משום מה למעמד-על, אינם נרדפים ואינם מבוקשים.
מדינת ישראל בעלת יכולות-העל, שידה הארוכה מגיעה עד איראן – עוצמת חזק את עיניה ולא רואה את הזוועה שקנתה לעצמה מעמד-על פה, אצלנו בבית. מתעלמת מכך שהפרוטקשן בעצם פוגע לא רק בתושביה כפרטים, אלא בעיקר בה-עצמה כריבון.
הפרוטקשן מחזיר אותנו לימים של אין-מדינה. הדרישה לתשלום דמי-חסות ל"שומרים" כדי שאותם שומרים לא ינקטו בטרור כלפי רכוש, יבולים חקלאיים, ואנשים – קידמה את פני החלוצים הראשונים לפני 150 שנה. אלא שהציונות לא הסכימה לכללי-המשחק הנפשעים האלה, והקימה את "השומר", אח"כ את "ההגנה", ולבסוף את המדינה על שלל גופי הבטחון, המודיעין, והחוק שלה. ועכשיו? עכשיו כל אלה "כובשים עיניהם כאילו אינם רואים" אותו, את הפרוטקשן, שחזר ובגדול, השתכלל עד מאד, ומכלה כל חלקה טובה, וגם לא את קורבנותיו האומללים.
לא נוכל להתעלם: את האבסורד הזה חייבים להפסיק. אין שום סיבה שלא נצליח לגייס רוב עצום בכנסת למאבק נחוש, מתוחכם, ויעיל בפרוטקשן על שלל תופעותיו. אין שום הצדקה מוסרית, או ציונית, לתת לעוול הזה להמשיך. מיד עם פתיחת מושב הכנסת נתחיל לטפל בנושא, ובע"ה לא נרפה עד שנחזיר למדינה את ריבונותה, ולתושביה את כבודם האבוד, פרנסתם, ובטחונם.
שבת שלום!
