1. דוד צבי פנקס שהיה החותם ה-25 על מגילת העצמאות (מתוך 37 חותמים).
2. במועד החתימה, בנו מרדכי – שהיה מפקד גדוד של של מגיני הרובע היה נצור ברובע היהודי שבעיר העתיקה מזה כמעט חצי שנה. שבועיים לאחר החתימה נפל הרובע היהודי ומרדכי הבן נלקח בשבי למחנה שבויים בירדן יחד עם עוד כ-300 בני אדם. מרדכי פנקס השתחרר מהשבי לאחר כשנה וחצי.
3. דוד צבי פנקס היה שר התחבורה מ-1951 עד פטירתו מהתקף לב ב-14/8/52.
4.חודשיים לפני מועד פטירתו, נעשה ניסיון התנקשות בחייו. מדובר היה בניסיון ההתנקשות הפוליטי הראשון בישראל.
5. ומה היה הרקע לניסיון הרצח? באותם ימים בעקבות קשיים תקציביים – הוסכם כי כל רכב יושבת במשך יומיים. כשר תחבורה הצליח פנקס להשיג רוב בממשלה לתקנה שאחד מימי השבתת הרכבים יהיה שבת, לצד יום השבתה נוסף שיוכל כל בעל רכב לבחור. מהלך זה עורר כנגד פנקס טענות על כפייה דתית.
6. מספר שבועות אחר כך, בליל שבת, 20 ביוני 1952, התגלה מטען נפץ שלא התפוצץ במרפסת דירתו של פנקס. בעקבות האירוע המשטרה שמה מעקב על הבית. למחרת, במוצאי שבת בשעת לילה מאוחרת, נזרקה פצצה נוספת לדלת דירתו של פנקס ונגרם נזק רב לדירה. פנקס ובני ביתו ששהו בדירה לא נפצעו. השר יוסף בורג ביקש להעלות את ההתנקשות לדיון בכנסת, אך בן-גוריון סירב.
7. המשטרה עצרה את עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר שנראו מסתלקים מהבניין, שניהם יוצאי לח"י. בחקירה במשטרה ניצלו השניים את זכות השתיקה. בבית המשפט המחוזי הם טענו כי הזדמנו למקום המעשה לאחר שקינן קיבל ידיעה אנונימית כי עומד להתרחש שם אירוע מעניין. השניים זוכו מחוסר אשמה. לאחר שהמדינה ערערה על פסק הדין, בית המשפט העליון זיכה אותם מחמת הספק בלבד.
8. בספר "על דעת עצמו" שכתבה אשתו של קינן, נורית גרץ, כעבור 56 שנה, מוקדש חלק נרחב לפצצה בבית פנקס. לאחר מותו של קינן סיפר יעקב חרותי שהוא שסיפק את הפצצה לקינן, וציין שחשב שהיעד יהיה חנות. רבים טענו שהמשפט נעשה באופן לקוי בכוונה תחילה, ושהיחס לחשודים היה סלחני ואוהד.
9. כחודשיים לאחר ההתקפה, ביום כ"ג באב תשי"ב, נפטר פנקס מהתקף לב. בעיתון "הצופה" טענו שהוא מת משברון לב כתוצאה מניסיון התנקשות בחייו והאופן המזלזל שבו התייחסו אליה.
10. למחרת ההלוויה ציינו חבריו בישיבת הממשלה שהוא קיבל מכתבי איומים על חייו. ובן-גוריון השיב: "אולי עשה זאת איזה לץ מהעדה הספרדית או בחור כנעני".
