accessibility-icon
share-icon
צילום: תדהר בביאן
צילום: תדהר בביאן

"כשפגשתי את הרב - ראיתי מלאך"

עמי חיים

עמי חיים

ה אלול ה'תשפא (13.08.21)

0

like

0

dislike


לא לקח לי הרבה זמן להבין, שמאחורי כל הרבנים שלי בעצמונה ניצב אדם אחד. לא לקח לי הרבה זמן להבין שאני רוצה שהוא יהיה גם הרב שלי. הצימאון לדבריו היה ועודנו אין סופי.

כשפגשתי אותו, ראיתי מלאך ה'. לבן, טהור, מלא באצילות ובעוצמה. שנים חלמתי, שנים קיוויתי שיום אחד אצליח להיות תלמידו באמת.

כבר שבע שנים שאני זוכה לשמוע את שיעוריו בישיבה בשבי חברון. אני יכול לספור על יד אחת את השיעורים שפספסתי. כבר שנתיים שאני זוכה ללמוד איתו בבית בשערי חסד, מדי יום ראשון, לקבל כוחות, להתמלא. וכל הזמן ליוותה אותי ההרגשה שאני זוכה להפגש עם דמות בסדר גודל תנ"כי.

הרב שלי, היה מלא בעוצמה, מלא בתקיפות של קודש ובאותה עת היה גם מלא אהבה, חמימות והארת פנים. חשבתי על זה שזה ממש רמוז בשם המשפחה. איש שהוא גם עוצמתי כצוק וגם מלא מתיקות כסוכר.

מדיי פעם הייתי שולח לו הודעות. שואל לשלומו, מאחל חג שמח. ובעיקר מנסה להרוויח עוד קצת קשר לאדם הגדול בענקים הזה. והוא תמיד ענה. תמיד בירך ופירגן. תמיד נטע בי עוד אמון. והכל בחום ואהבה כאילו היה סבא שלי.

כמה חיכיתי כבר שיגיע יום רביעי, כמה חיכיתי לראות שוב את הרב בשיעור. את כל הלוז שלי השנה סידרתי בהתאם לשיעורים שלו. שהיו המעיין הבלתי פוסק שנתן לי כל כך הרבה חיים.

הרב כל הזמן דרש מאיתנו. לעשות כל דבר בצורה גדולה. ללמוד יותר, להוסיף עמקות, לתקן את המידות, להזרים עוד ועוד חיים לעם הזה ולבנות את הארץ הזו.
אחרי כל לימוד איתו הייתי מרגיש כאילו ירו אותי מתותח, וכעת אני חייב לעוף קדימה. להוסיף עוד קצת טוב.

ג' באלול: שלוש דמויות – שלושה חיבורים

ג' באלול: שלוש דמויות – שלושה חיבורים

0
11.08.21|עמי חיים

לשמחתי זכיתי והרב היה העד שלי בחופה. פעם הוא אמר לי "אם אתה רוצה לדעת מה הקב"ה חושב עליך, תבדוק מה אישתך חושבת עליך. אם היא שמחה בך, השכינה שמחה בך".

ועדין, אחרי כל זה אני מרגיש שפספסתי את הרב צוקרמן בענק. שיכלתי ללמוד ממנו יותר, להתקרב יותר. להיות יותר תלמיד שלו.

צדיקים במיתתם קרויים חיים והולכים הם מחיל לחיל. הרב צוקרמן ממשיך לפעול, אבל חסרונו בעולם הזה מחייב אותנו להרים קומה, להעיז לחלום יותר, להאמין בקודש שטמון בנו ובאומה כולה. להבין שהתורה זה אנחנו, ובלימוד אנו רק מתוודעים לחיי עולם שכבר נטועים בקרבנו. זה מחייב אותנו להפסיק להתלונן. להוסיף טוב וברכה למציאות על פי רצון ה'.

הכאב והגעגוע עצומים. אך מעל הכל גוברת הרגשת הפיספוס. איך לא שמעתי ופגשתי יותר, איך לא התייעצתי יותר. כמה שאלות עוד יש לי לשאול…

"אם דומה לך הרב למלאך ה' צבאות למד תורה מפיו". אשרינו שזכינו בו. קשה שכל כך מעט.

"בבניין ירושלים ננוחם".

עקבו אחרינו גם ב-Google News