כבר מיומה הראשון של הממשלה התרגלנו לצפות בפיליבסטרים, מהומות וחילופי האשמות במגוון נושאים שנויים במחלוקת. הצעות חוק עלו וירדו, וכל צד מנסה להלעיט את הצד השני ולגרור אותו אל הקצה.
אך מי שעוקב באדיקות אחר הנעשה בכנסת יכול להבחין בוודאות שמי שאמור היה לעורר פרובקציות מרובות יותר ממה שהציבור בישראל שומע, זהו שר האוצר אביגדור ליברמן. זה האחרון לא מפסיק להתריס נגד מגזרים, ומוביל בגאווה ובוז רפורמות כלכליות מרחיקות לכת. פעם נגד חרדים, פעם נגד ערבים ופעם נגד אזרחים ישראלים שנמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך במיוחד. ביטול ההנחה במעונות, העלאת מחירים על שתייה מתוקה, הכפלת מחירי החד פעמי וטלטול החקלאים המבוגרים – אלו רק חלק מכוונותיו של האיש שיושב על השיבר הראשי של מדינת ישראל.
כל שר אחר שהיה מעלה בדעתו להוביל רפורמות כאלו, היה מוצא את עצמו תחת מתקפה תקשורתית כבדה, ומחאות המוניות ברחובות העיר. הציבור הישראלי לא אוהב שנוגעים לו בכיס. אז איך אפשר להסביר את האיתרוג שזוכה לו שר האוצר הנוכחי? מדוע השתיקה הכללית כה רועמת? ממתי מפקידים את מפתחות האוצר אצל האיש שחבריו למפלגה הורשעו בעבירות קשות של ממון? להשם הפתרונים.
האם יעלה על הדעת למנות אדם שהרעיל שדות לתפקיד שר החקלאות? האם מישהו חשב למנות עורך דין שמעל בתפקידו לשר המשפטים? האם מינוי מרגל ששיתף פעולה עם מדינת אויב לשר הביטחון היה עובר בשקט? ברור שלא! אז איך מינויו של שר האוצר אביגדור ליברמן עובר בשקט למרות שחברי מפלגתו הואשמו בעבירות ממון חמורות, והוא עצמו נחשד לא פעם במקרים דומים? כנראה שבאמת הכל תלוי במחנה אליו אתה שייך. ישפטו אותך בפרהסיה הציבורית על פי דעותיך. ואם אתה מחזיק בדעות שלא תואמות לאנשים מסויימים – אל תצפה להגינות. מעניין האם במדינות העולם מינוי כזה היה עובר מתחת לרדאר. אני חושב שלא. כל מי שמביט מהצד על הסיפור הזה ולא נפעם מהעובדה שזהו שר האוצר של מדינת לישראל – חייב לעבור שיעור באזרחות ובהגינות פוליטית.
אריאל עידן הוא כתב הדרום של ערוץ 20.
