השבוע טיילנו המשפחה באזור הצפון ועמק המעיינות והיה לנו טיול רטוב ומהנה בהחלט. כשחזרנו הביתה בשלום ברוך השם, יצא לי לצפות בכתבה בערוץ 13 על מעיינות בארץ יחד עם בחור שהוגדר כ"חושף מעיינות" הם חשפו את הציבור הרחב לעין הנצי"ב, עין שוקק, ההאסי, נחל הקיבוצים. עכשיו תראו מבחינתי זה לא ממש חשיפה כן? אבל כנראה שיש המון עם ישראל שלא מכיר את המקומות האלו. וכן, זה מדהים להראות להם איזה יופי יש לנו בארץ שלנו. מה שהפריע לי בכתבה זה שהאמירה שהייתה שם כל הזמן הייתה: "נאלצנו לבטל את הטיסה לחו"ל בגלל הקורונה, אז אנחנו מסתפקים בארץ, אה ואיזה קטע האמת לא עד כדי כך רע פה".
2+ועם חושף המעיינות? הכתב כל הזמן שאל אותו למה הוא משווה את המקום בארץ למקום בחו"ל. אז פה היה לנו איים מלדיביים ובמקום אחר תיאלנד "הארץ המובטחת". ואני פשוט לא הבנתי!!! חברים יש לנו את הארץ שלנו, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, היא מדהימה היא יפה ויש בה הכל מהכל. ים, מדבר, נחלים ונהרות. עמקים ומישורים. יש לנו כאן הכל. למה אנחנו כל היום רוצים רק חו"ל? למה אנחנו משווים בכלל בין הארץ שהקב"ה נתן לנו, לארצות הגויים?
למה עד שחושפים בטלוויזיה הישראלית את נפלאות ארצנו זה נעשה קצת עם חמיצות כזו של אין חו"ל נו מה נעשה.
וזה כאב לי מאד. בואו לא נשכח שיש לנו ארץ נהדרת ולא זו מהטלוויזיה, זאת של המציאות.
2+נסעתי עם לילך חברה שלי לבת ים, לחברה אחרת שמתחתנת לעשות לה הפתעה ולהביא לה בלונים וכו'. חזרנו עם רכבת ישראל. בתחנה איזה בחור נחמד זיהה אותי ושנייה דיברנו, בעקבותיו בחור אחר גם אמר לי: " את שיבת ציון לא?" עלינו לרכבת והתפתח שם דיון מעניין ביותר עם הבחור (חרדי) על המדינה, על המשיח, מקדש, על 'שב ואל תעשה עדיף' או קום ותעשה כבר? דיון שגרם לרבע מהקרון להקשיב ולשאר לרצות להעיף לנו כאפה. מפה לשם הסביבה הקרובה הייתה איתנו ואפילו עוד בחור הצטרף באלגנטיות לנאמר.
אני מספרת לכם את כל זה כי זה מגניב. האופציה הזו של לדבר, להכיר את חלקי העם השונים שלנו. להבין את ההשקפות שלהם ולהבין כמה אתם לא מסכימים אבל עדיין לדבר!! ואיזה כיף שזה פשוט ספונטני כזה, נסיעה ברכבת ישראל ופתאום רואים שלכל אחד יש מה להגיד. והעיקר הוא שאכפת לנו. אכפת לנו ממה שקורה כאן במדינה, כל אחד לוקח את זה למקום וגישה אחרת.
אבל אנחנו לא אדישים. אז זה היה מגניב ונחמד מאד ולכם אני אומרת. תדברו על דברים, זה מעניין, מלבן, מחבר
2+רצינו ללכת לקחת דברים מהרכבים (השכורים) שאיתם טיילנו. אגב באחד אני נהגתי והגענו בשלום אבל מה שפחות יכול היה להיגמר טוב היה כשחצינו ברגל את כיכר סולטאן סולימאן ונער שנהג ברכב פשוט לא עצר, כשהוא קלט אותנו הוא בלם בחריקה ארוכה, קצת החליק, נבהל וניסה לעשות רוורס באמצע הכיכר, נתקע במעקה ונסע משם. חבר שלו שהיה בשער אמר לנו: בסדר, בטעות, הכביש רטוב נו מה אפשר לעשות, בטעות.
תבינו אין להם ערך לחיים. הבחור הזה שהיה נראה גם שיכור עשה כיכר על מהירות מטורפת ובקושי הצליח לבלום. אבל זה בטעות מה את מתעצבנת?!!
אז זה סתם קצת מהעיר העתיקה ומתרבות הנוער פה.
