ברוח אולימפיאדת טוקיו 2020, שבה המתמודדים הישראליים מספקים לנו גאווה לאומית גם אם הם חוזרים הביתה ללא המדליה המיוחלת, הגיע הזמן לדבר על אולימפיאדה נוספת, שמביאה כבוד לאומי לא פחות – האולימפיאדה הבינלאומית ה-51 לפיזיקה. כל חמשת חברי הנבחרת שנשלחו אליה חזרו ארצה עם מדליות משמחות, ואחת מהן היא רעות גולדברג, בת 17, בוגרת אולפנת אמי"ת בחיפה, שזכתה במדליית ארד.
אין צורך להתנצל אם לא שמעתם על אולימפיאדת הפיזיקה שנערכה השבוע, ובמקומה צפיתם בתחרויות הספורט. "האמת שאני לא מופתעת שהאולימפיאדות המדעיות פחות מושכות דעת קהל", מסבירה רעות. "הרי אם היית שואלת אותי במה אני מעדיפה לצפות – תלמיד שעושה מבחן או תחרות בטאקוונדו, הבחירה הייתה קלה. אבל אני כן חושבת ששתי האולימפיאדות מנסות להעביר מסר דומה. הדרך היחידה להגיע להישגים מרשימים זה לחלום גדול, ובעיקר המון השקעה".
איך העולם עובד?
בזמן שכל חברותיה נהנות מהחופש הגדול של סוף י"ב, רעות מכייפת גם היא בדרך שלה – לומדת פיזיקה! מה משך אותה לתחום הזה? "אני אוהבת מתמטיקה מגיל צעיר, ותמיד שאפתי לגלות עוד דברים על איך העולם עובד", היא מספרת. "כשגיליתי את עולם הפיזיקה בכיתה י' הרגשתי שמצאתי משהו מדהים, מקום שבו משלבים את היופי של מתמטיקה ואת החקר וגילוי על העולם".
"התחלתי ללמוד במגמת פיזיקה כי היה לי משעמם, ואמא שלי אמרה שזה יהיה הנושא הכי קשה שאלמד בתיכון. היא צדקה", מודה רעות. "המורה הגישה את כל הכיתה לשלב המיון הבית ספרי לנבחרת, עברתי אותו, ומשם הכל המשיך להתגלגל. היו עוד הרבה מיונים, מחנות ושיעורי בית. למדתי המון במסגרת של הנבחרת, ואני מאד שמחה שיהיה לי את המזל לקחת חלק. הרווח הוא לא רק התחרות הסופית והמדליות, אלא הדרך לשם".
"לא הצלחתי כלום"
כמו בכל מסע, גם לרעות יש זיכרונות רבים שצברה בשנותיה בנבחרת, אבל למרבה הפלא – מה שזכור לה לטובה במיוחד הוא דווקא "חוויה שקרתה כשנכשלתי ולא הצלחתי כלום". מה היה שם? "המסגרת של האולימפיאדה כוללת הרבה למידה עצמאית. מתוך הבנה שקשה מאד ללמוד ולהתמיד לבד, מוצמד לכל תלמיד מדריך אישי שמלווה אותו ועוזר לו כשהוא מסתבך. אני זוכרת שהיה לי רגע של סיבוך שבו באמת לא הבנתי כלום – קצת לאחר שהתחלתי ללמוד חשמל. היה המון חומר חדש והגדרות חדשות, ופשוט לא הבנתי. המדריך שלי, איל וולך, ישב איתי והסביר לי את החומר במשך משהו כמו שלוש שעות".
"לצערי (ולצערו אני מניחה) זה לא עזר מספיק, ועדיין לא הבנתי איך לפתור שאלות בחשמל", היא ממשיכה. "בסבלנות עצומה הוא ישב איתי עוד שלוש שעות, הסביר את החומר ופתר איתי שאלות. הסיפור לא נגמר כאן וממשיך לאורך כל הדרך, אבל החוויה הזו מדגישה מבחינתי את האופי התומך של הנבחרת, שבאמת מעוניינת שכל התלמידים בה יקבלו את המענה שהם צריכים".
1+איך משמרים מוטיבציה?
ידוע שתחום קשה כל כך כמו פיזיקה דורש הרבה מעבר לתרגול ולימוד שהוא 'על הדרך' – במיוחד כשישנם לימודים ברקע, שמתווספים לעובדה שככל שהזמן עובר הרף עולה, הציפיות גדלות, והמתח מתעצם. אם כך, מה נותן לרעות – בסך הכל בת 17 כאמור, כוח להתמודד? "לשמר מוטיבציה לאורך זמן זה קשה", היא משתפת, "ואני רוצה לציין את הנבחרת שעשתה מאמצים על מנת לעזור ולעודד את התלמידים לאורך כל הדרך. המוטיבציה שלי הגיעה בעיקר מההבנה שגם אם אגיע לנבחרת הסופית וגם אם לא, הלמידה במסגרת הנבחרת היא בעלת ערך עצום להמשך החיים. לא חשבתי שאגיע לנבחרת הסופית, ובחרתי להשקיע ולהתאמץ כדי ללמוד כמה שיותר ולגלות דברים חדשים".
הבת היחידה בנבחרת
כל חמשת חברי נבחרת הפיזיקה האלופים, תרתי משמע, זכו במדליות והביאו כבוד גדול לישראל. חדי העין ישימו לב שרעות גולדברג היא התלמידה היחידה בנבחרת, וששאר החברים בה הם תלמידים בנים. לפני שיגיעו הערות פמיניסטיות על יחסי הכוחות האלה, רעות ממהרת להרגיע ואומרת ש"אף פעם לא הרגשתי שמפלים אותי לרעה בגלל שאני בת. הנבחרת היא מסגרת מאוד תומכת ואוהבת". ולא רק זה, אלא ש"היו לי גם הרבה יתרונות כבת יחידה בנבחרת – תמיד היה לי חדר לבד במלון, ויכולתי להחליט מתי אני עם החברה ומתי אני רוצה את השקט שלי. הייתה לי גם זכות ווטו די חזקה. בכללי הייתה תחושה שמנסים לתת לכולם את החוויה הכי טובה שאפשר, ואני ביניהם".
"אם אני אודה על האמת, לא חשבתי שאזכה במדליה", היא חושפת. "התקוות שלי נתלו על צל"ש (ציון שהוא תחת למדליה, אך יותר מהשתתפות בלבד). הצלחתי לקבל צל"ש באולימפיאדה האסייתית ומאד חששתי שלא אצליח לעמוד ברף של עצמי. אחד הדברים שאמרתי לעצמי במהלך כל התחרות היה 'לא משנה אם אני מצליחה או נכשלת – אני עדיין הבת הכי טובה והבת הכי פחות טובה בנבחרת'. מדליה או לא, להגיע לאולימפיאדה זה הישג ואם הייתי נאלצת להסתפק בהישג הזה בלבד, עדיין הייתי במצב טוב".
1+"חלום זו שאלה קשה"
לסיום, אחרי שקטפה בגיל צעיר כל כך את מדליית הארד וכל החיים עוד לפניה, שאלת ה'מה החלום שלך' היא ללא ספק מתבקשת. "חלום זו שאלה קשה", משתפת רעות. "אני חולמת על שלום עולמי. אני גם חולמת על מכוניות אוטונומיות. השאלה היא איזה סוג חלום וכמה הוא משהו שאני צריכה ליצור. אני מניחה שהחלום שלי בהקשר של פיזיקה זה תמיד להמשיך להיות סקרנית ולשאול שאלות על איך העולם עובד. השאר יסתדר משם בעזרת ה'".
