accessibility-icon
share-icon
צילום: יובל בניאן
צילום: יובל בניאן

יובל דיין משתפת: "כמה אני עסוקה בעצמי? הם הולכים ודועכים"

orel sabag

orel sabag

יג אב ה'תשפא (22.07.21)

0

like

0

dislike

יובל דיין נסעה לבקר את סבא וסבתא שלה, וחזרה עם תובנות מרגשות שחשוב לזכור


זוכרים שבזמן הסגרים שהביאה איתה הקורונה, כולנו התכנסנו בבתים ונמנענו מביקורים אצל סבא וסבתא מחשש שנדביק אותם? מיותר לציין את הקשיים שעברו על הדור הוותיק, וכיום, כשהכל כבר חוזר לקדמותו – עדיין אסור לשכוח אותם. גם יובל דיין חושבת כך, ואתמול (ד') שיתפה במסע שלה מעולם החוץ שכולל הופעות בכל הארץ, אל הפנים – אל תוך הבית החם של סבא וסבתא שלה.

כך כתבה:

"סבא וסבתא שלי. ממי ופפי. הקורונה הגיעה לפתחנו, וכמו כולם גם אני הסתכלתי ימינה ושמאלה, על המעגל הפרטי שלי, וחיפשתי במה להיאחז בין סגרים, מסיכות, ותווים בכל מיני צבעים. ירוקים סגולים עצובים שמחים. אז לפחות יש גיטרה ויש זמן לנוח. ויש זום, ומופעי בתים. וסך הכל, הכל בסדר – חוץ מלב שנשבר והתאכזב, והמון שעות בבית, יותר ממה שידעתי מגיל 16".

"סבא וסבתא שלי, מדליקים טלוויזיה ומבינים שה'קורונה המזרובה' הרסה להם את ליל הסדר המתוכנן. אז אחרי שהתמקמתי, והתחלתי כבר לחייך, לשמוח במצב הקיים ולרוץ על השגרה החדשה, קניתי מעמד חדש לטלפון עם תאורה יפה, כדי שהופעות הזום שלי ייראו כמה שיותר טוב".

"בינתיים בבאר שבע, סבא וסבתא שלי חיכו לדפיקות בדלת, בבית שתמיד רגיל לארח, והן לא הגיעו. קוראים לו יצחק ולה קוראים עליזה, הוא קורא לה 'עזיזה', שזה בערבית 'יקרה'. אני נפגשתי אז עם אבי – אבי אוחיון, וכתבנו את 'שרק תחייך'. מבול של אהבה שטף את חיי. חיבוקים, חופות, הופעות חצר, פלייליסטים, צפיות ביוטיוב ואין ספור עוגות יום הולדת ובלונים עם המשפט המרגש. עולם".

"נסעתי לבאר שבע עם אחותי, כן הגענו וביקרנו, אבל לא מספיק. ישבנו רחוק כי פחדנו להדביק. להדאיג. פחדנו. המשכתי במסע, איך לשרוד את התקופה. בינתיים בבאר שבע, הוא עדיין יצחק והיא עדיין עזיזה, עם עוד קמט אחד על הפנים, הם הולכים ודועכים".

"ההופעות חזרו והתחילה מלחמה. יצחק ועזיזה שכונה ג׳ בבאר שבע, בלי ממ״ד, לא מבינים מאיפה ולאן. הלכתי להופיע במקלטים, דאגתי לשקט האישי שלי. עד שיום אחד סבתא של חברה נפטרה. וזה הכה בי חזק, הבטן של הלב התהפכה לי ולא ידעתי מנוחה".

"עד כמה אני עסוקה בעצמי? הנעתי את הרכב ובתוך הפקקים אני עם הרגל על הגז והדמעות זולגות על הלחי, כי את כל הארץ אני מקיפה כדי לשמח אנשים, אבל את סבא וסבתא שלי, לא ביקרתי מספיק. העוגיות שאכלתי, התה הכי טעים, החיבוק הכי שלם, ותפילת המנחה מהסידור של סבא, ביקשתי והוא בחיוך שלו הסכים – שווים לי יותר מהכל. סעו לבקר!".

עקבו אחרינו גם ב-Google News