בין כל אירועי השנה האחרונה, בלטו לצערנו שני אירועים רבי נפגעים עם הרוגים רבים, שעם ישראל עבר. אחד מהם קרה בארץ (אסון מירון), ואחד קרה בחוץ לארץ (אסון קריסת הבנין במיאמי). בראיון הקרוב נספק הצצה נדירה לנקודת המבט של שני מטפלים שסייעו בטיפול בשני האסונות הקשים. הפראמדיק דובי מייזל – סמנכ"ל המבצעים של איחוד הצלה, והדס רוחם, עובדת סוציאלית במיון ובמחלקה הכירורגית בבית החולים לניאדו ומנהלת מבצעים ביחידת חוסן לעזרה ראשונה נפשית באיחוד הצלה.
"דיווחו שיש שם כמה שהתעלפו, מצאתי את עצמי מהר מאוד ב20 החייאות"
איך התגלגל האירוע של מירון מבחינתכם?
דובי: "אני הייתי דיי קרוב למקום האירוע, ויצאה קריאה שיש שם כמה שהתעלפו אז תפסתי תיק וקפצתי לשם. פתאום שאני מגיע אומרים לי שיש שם אחד שעושים עליו החייאה. עושים החייאה, פתאום עוד אחד ועוד אחד… מהר מאוד המקום מתמלא ב20 החייאות במקביל.
"תשלחו עוד אלונקות" האזינו להקלטת השיחה בין הפראמדיק דובי מייזל למוקד איחוד הצלה ברגעי האירוע:
הסתכלתי סביבי והבנתי שפשוט לא נוכל לנהל את האירוע הזה במקום הצפוף הזה", משחזר דובי, "מרוב הדוחק שהיה שם והלחץ של מי שניסה לצאת משם, הכוננים שירדו לעשות החייאה פשוט נדרסו על ידי ההמון. בשלב הזה הבנתי שאני חייב לתפוס את המוקד ולהעביר לו את המסר שישלחו לנו כמה שיותר אלונקאים כדי להוציא את המטופלים והמטפלים מחוץ למקום הצפוף הזה שיהיה אפשר לטפל".
"הרגע שהכי נצרב לי זה כשאנחנו הבנו שאנחנו באירוע חמור, אבל למעלה בהדלקות עדיין לא ידעו על מה שקורה. אני זוכר את עצמי עם מושיקו מוסקוביץ' מנהל אגף המבצעים באיחוד הצלה, תוך כדי ניהול אירוע רב נפגעים שומעים ברקע מוזיקה שמחה של ההדלקות שלא מודעות עדיין לאסון שמתחולל תחתיהם".
3+חובש שנכנס לקיפאון באוטובוס הביתה בלי יכולת לזוז וחובשים שלא נרדמו
הדס: "חזרנו הביתה אחרי המדורות של הילדות ולפני שנכנסתי לישון רציתי לשמוע קצת מה קורה במירון ואם יש אירועים מיוחדים, אז פתחתי את הגל המבצעי ופתאום אחרי כמה דקות אני שומעת את החובש הראשון מדווח על האירוע ומרגע לרגע מבינים שמתחיל להתנהל שם אירוע רב נפגעים. ישר שלחתי הנחיות לכונני חוסן שהיו והתחלתי לשבץ אותם למקומות שבהם היה צריך את הסיוע שלנו.
לא יכולתי להביא כוחות מבחוץ כי ההר היה נצור וגם אני מבחינתי הייתי כבר בהיכון לצאת לזירת האסון אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא ריאלי ויש לי תפקיד כרגע, לנהל את הזירה הכאוטית בשקט וברוגע מהבית". משחזרת הדס, "אז הסתייענו בכונני חוסן ששובצו מראש למשמרת והיו שם, כוננים נוספים שהגיעו למירון כמתפללים שמעו שיש אירוע ובאו לטפל ובכוננים שעברו כבר חלק מההכשרה והדרכנו אותם מה לעשות, במצבים כאלו צריך לפעול ומהר ולהתמודד עם הסד"כ שיש לך".
3+בשעתיים הראשונות טיפלנו בעיקר בעשרות ומאות נפגעי חרדה, בבני משפחה שניסו לאתר קרובים ובניצולים מהתופת. לאחר מכן הגיע הגל השני של מה שנקרא בארגון 'חוסן פנימי' – טיפול ומניעת פוסט טראומה בצוותים שלנו, אנשי רפואת החירום. טיפלנו במעל 300 כוננים שנחשפו למראות הקשים מתוכם כ- 30 שהפננו להמשך טיפול פסיכולוגי בקהילה, הן מטעם הארגון והן מאנשי מקצוע שהתנדבו לטפל בכוננים.
במוצאי שבת, מיד אחרי האסון עשינו מעגלי שיח לשיתוף ותמיכה בכל רחבי הארץ לכל מי ששלחנו לשם כדי שכולם יחזרו מההתנדבות בריאים ושלמים גם בנפשם. אחרי המראות המזעזעים שהיו שם, כוננים לא הצליחו לישון בלילה. בבוקר אחרי האירוע התקשרו אלי מהמוקד לדווח על כונן שלנו שזקוק לעזרה דחופה, הוא יושב קפוא באוטובוס ולא מסוגל לרדת בתחנה שלו. כמובן שמיד יצרנו עמו קשר ועשינו התערבות טלפונית ממוקדת עד שהתאושש וחזר לתפקוד.
התקשרו מהקהילה היהודית במיאמי וביקשו שנשלח סיוע של הכוח הייחודי של חוס"ן
איך התגלגל מבחינתכם האירוע של מיאמי?
דובי: "אנחנו קבלנו את הידיעות בישראל בחמישי בבוקר והבנו שזה בניין שקרס באיזור שבו מתגוררים רבים מהקהילה היהודית."
הדס: "פנו אלינו מהקהילה היהודית שנגיע לסייע. מיד התארגנו על שישה חברי צוות למשלחת ויצאנו בטיסה כבר במוצאי שבת."
3+דובי: ברגע שחברת אל-על שמעה על זה, הם התנדבו לתרום את הטיסה כדי לסייע לקהילה היהודית במיאמי ואת הטיסה חזרה הביתה. גייסנו במהירות משלחת מיחידת חוס"ן שכללה בין היתר שתי פסיכולוגיות, שתי עובדות סוציאליות (בינהן הדס), (ביניהן הדס), ומטפלת בבעלי חיים עם הכלבה הטיפולית שלה, אחראי קשרי חו"ל של הארגון ואותי.
"אתה רואה חפצים כמו נעל של ילדה בין ההריסות וכואב לך הלב"
"יצאנו במוצאי שבת שישה חברי משלחת וכלבה טיפולית בטיסת אל-על יחד עם משלחת המחלצים של פיקוד העורף" משחזר דובי, "לפתע הבנו שאיתנו על הטיסה עלו גם משפחות של הנעדרים שטסו למיאמי עם המון דאגה וחרדה. כבר בטיסה התחלנו את הטיפול איתם בעיבוד ועיכול של האירוע".
הדס: "כשהגענו למקום הבנו שהמשפחות מרוכזות באחד מבתי המלון, ושם הוקם בעצם מעין חפ"ק"- משחזרת הדס, "כאן נתקלנו בבעיה. מצד אחד, המשפחות היו בחרדה ודאגה רבה ליקיריהן ולא היו פנויות לדבר, מצד שני כדי לסייע להם בעיבוד הטראומה בצורה מיטבית היינו צריכים להוציא אותם ממצב של חוסר אונים למצב של עשיה פעילה שעוזרת לעבד את האירוע.
ממש משמים, חברנו לאנשי פיקוד העורף וקבלנו משימה לתשאל יחד איתם את המשפחות מי בדיוק היה בנין בזמן הקריסה, ובאיזה חדרים הם ישנו להערכתם כדי שכוחות החילוץ יוכלו לדעת היכן להתמקד. איסוף האינפורמציה פתח לנו בעצם ערוץ תקשורת עם המשפחות כך שעל ידי המידע שנתנו הם גם היו אקטיביים והרגישו מועילים ותורמים למאמצי החילוץ וגם אפשרו לכוחות מידע מהימן ומדויק לעבודות החיפוש בשטח. ממצב של חוסר אונים הם הרגישו יעילים ושותפים למאמץ! תוך כדי השיחה, הם בכו, פרקו ושיתפו את אשר על ליבם ואנחנו היינו שם לתת להם את התמיכה הרגשית, האוזן הקשבת והיד המנחמת במצב הקשה הזה.
"הפער בין המקום השקט והפסטורלי שבו אירעה הקריסה, לבין המראות באתר האסון עצמו היו קיצוניים"- משתפת הדס, "הבניין עצמו ממוקם בשכונה שקטה ליד הים, זירת הקריסה עצמה נראתה נורא. פיסות חיים וחפצים רבים כמו תמונות, רהיטים, ואפילו נעל של ילדה שמבצבצת בין ההריסות גורמים לך להבין כמה נשמות נמצאות שם מתחת להריסות.
3+עם ישראל בדיוק מציין את האבל על החורבן (צום תשעה באב שחל השבוע) מה למדתם מהאירועים האלו מבחינת היחס שלכם לחורבן?
הדס: "בחורבן תמיד מדברים על שנאת חינם ואני אישית מרגישה שעם כל הכאב באירוע טראומתי כזה אני זוכה דווקא לצפות בחסד ואהבת חינם עצומה. אם במירון, בהתגייסות מיידית של כונני חוסן בכירים שלנו שעזבו הכול וטיפלו במסירות, מאותו לילה במשך שבועות, בחובשים שהזדקקו לתמיכה, ואם במיאמי, בהתארגנות מיידית של ארגוני סיוע עם מאות מתנדבים ותורמים שדאגו לניצולים ללינה, אוכל, לבוש וחפצים. עם אחד לב אחד!"
דובי: יש לי מעין תקווה שנצליח לשמר את האהבת חינם הזאת בנינו, לא רק כשיש אסונות וחורבן אלא ביום יום.
לתגובות לכתב ורעיונות לאייטמים: [email protected] , 050-4717764
