את פז הכרתי במסגרת סיור במגזר החרדי שערכתי לקבוצת פעילים חברתיים חילונים. יום לאחר הסיור פז התקשר אלי וביקש לבוא לבקר אותי בביתי יחד את רעייתו וילדיו – להכיר אותנו מקרוב. אשתי ואני נענינו ברצון.
זו הייתה הפעם הראשונה שישבנו לשיחה מעמיקה עם זוג חילוני. עד הפגישה הזאת סברתי לתומי שאורח החיים החרדי הוא היחיד שיכול להבטיח זוגיות מוצלחת, ילדים מחונכים ומשמעות לחיים. במפגש הזה גיליתי להפתעתי שטעיתי. הנה גם זוג חילוני שנראה כמי שנהנה מזוגיות נפלאה, ילדיהם מחונכים באופן מעורר קנאה וחייהם מלאים בעשייה וסיפוק.
במהלך השיחה עמם התברר לי גם שאני מתקשה לענות על שאלות בסיסיות שנשאלו בנושאי אמונה ויהדות. שאין לי הסברים מניחים את הדעת, לא עבורם אך גרוע מכך – גם לא עבורי. הזדעזעתי לגלות שההבנה שלי בדברים הבסיסיים והמהותיים ביותר בחיים שלי – לקויה, דלה ומביכה.
הגילוי המטלטל הזה הביא אותי ללמוד את הכל מהתחלה, ממש כמו חוזר בתשובה בתחילת דרכו; קראתי ספרים, האזנתי להרצאות ושוחחתי עם מרצים על הוכחות למציאות הבורא, מעמד הר סיני, הטעם במצוות ומהי בחירה חופשית ועוד.
עם פז המשכתי לשמור על קשר. עם הזמן גם קבענו לימוד משותף בפרשת השבוע וניהלנו דיונים מעמיקים על הדברים שלמדנו. וכך במשך שבע שנים האחרונות פז ואני שומרים על ידידות קרובה. מה שלא השתנה אצלנו במהלך השנים זה שהוא עדיין חילוני ואני חרדי, מה שכן השתנה זה שאנחנו מבינים טוב יותר האחד את השני וגם יותר טוב את עצמנו.
החיבור הזה ביני לפז הוא לא ייחודי רק לנו. במשך הזמן התברר לי שקיימים מיזמים כמו חברותא של ארגון "איילת השחר" ופרויקט "קשר יהודי" שיוצרים כבר שנים חיבורים בין חילונים וחרדים לצורך לימוד משותף באורח קבוע ומתמשך. המפגשים ביניהם מתקיימים פעם בשבוע או חודש ומתנהלים בעיקר באמצעות הטלפון. המיזמים הללו הביאו עד כה לחיבור של אלפי חילונים וחרדים שמכירים ומבינים טוב יותר האחד את השני. ארגון נוסף שפעיל בתחום הזה הוא "פלוגתא" שיוצר מפגשים בין קבוצות חילונים וחרדים ופועל באוניברסיטאות ומול קבוצות מזדמנות.
במדינת ישראל מרבית האזרחים מכירים את החרדים בעיקר דרך התקשורת. בזירה הזאת אופן הסיקור של החרדים לוקה באופן משמעותי; על פי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שהתפרסם ב'גלובס', החרדים סובלים מנוכחות חסרה בתקשורת בהשוואה לחלקם באוכלוסייה, כאשר רוב ההופעות של החרדים הן בהקשרים שליליים או פוליטיים. במצב כזה לא פלא שבמוחם של אזרחים רבים התקבע תמונה מעוותת ושלילית על החרדים, מה שיוצר אי הבנות, מתיחות וחשדנות רבה בין המגזרים.
כל זה משתנה כשנוצר מפגש בלתי אמצעי בין חילוני לחרדי; כאשר מתאפשר לשני הצדדים לדבר ולהסביר, לשמוע ולהבין, החשדנות מתפוגגת ובמקומה נוצר שיח רציונלי, ענייני ומעמיק. השיח הזה אמנם מאופיין בוויכוחים נוקבים אבל זה דווקא מעולה; אנחנו עם ווכחן שרוצה להבין ובדרך כלל לא מקבל שום דבר כמובן מאליו וזה אולי מה שהפך אותנו לעם חכם, כך גם בוויכוחים בנושאי מחלוקת חילונים-חרדים. השיח הזה לא יוביל בהכרח להסכמה אך חשיבותו הוא בעצם קיומו.
עד שהתקשורת הישראלית תשנה את פניה ותאפשר שיח משמעותי וייצוג הולם לכלל המגזרים, אנחנו האזרחים יכולים לפעול ולהנמיך את חומות הניכור בין המגזרים. את האווירה הכעורה שיוצרת התקשורת ניתן לתקן ודי בקלות. כל מה שנדרש זה רק להיפגש ולשוחח, לדון ולהתווכח וזהו.
יהודה אייזיקוביץ הוא מנהל CIC מרכז מידע חרדי
