זהו אחד מהסיפורים היותר מעניינים ומרגשים (וגם טרי טרי) שנחשפתי אליהם. תראו, ודאי ראיתם במהלך חייכם פרוכות של ארון קודש. בד קטיפה לרוב, מקושט ומעוצב, רקום ביד אומן, יש יקרות יותר ויש כאלו שהפשטות בולטת בהן. אך פרוכת כמו זו שאכיר לכם היום, כנראה לא ראיתם מימיכם – פרוכת עם הצהרת בלפור.
הכל התחיל כשמשפחת מזרחי, תושבי העיר העתיקה בירושלים של ראשית המאה ה-20, החליטו לנסות את מזלם בעולם הגדול (ולהימלט מאימת הגיוס לצבא העותמאני), ועברו לתוניס. עד אותה עת,למשפחה הייתה חנות קטנה בעיר העתיקה, ור' אשר, אבי המשפחה, עסק ברקמה ותשמישי קדושה. עבודה זו הייתה לצד היותו גם חזן ופייטן ועוד מקצועות שבקודש.
1+הסימן הגיע
ב-1912 היו בני המשפחה כבר בתוניס והעסקים הלכו ושיגשגו. אבל עסקים לחוד, וגעגועים עזים לארץ הקודש לחוד, שהלכו וגברו עם השנים. רק היה צריך סימן וקריאה וחוט שימשוך חזרה אל ירושלים, וב-1917 הוא הגיע בדמות "הצהרת בלפור". בלפור קרא בשם האימפריה הבריטית הגדולה, והכריז שגם ליהודים מגיעה סוף סוף מדינה משלהם.
בלפור לא היה צריך להוסיף מילים כדי למשוך את ר' אשר, שהחל להיפטר מעסקיו, ארז את מטלטליו ומשפחתו, ושם פעמיו אל ארץ חמדה, כשהצהרת בלפור חקוקה עמוק בליבו.
כמה עמוק? 10 שנים לאחר מכן, כשהוא כבר שוב בירושלים יושב ומיושב, פנה אליו יהודי בשם ניסים פיג'ון וביקש ממנו להכין פרוכת יפה. ר' אשר החליט שעל הפרוכת הזו הוא שופך את מה שחיבר אותו שוב לארץ. על הפרוכת רקם ר' אשר, לא תאמינו, את נוסח הצהרת בלפור, בצורת מנורה (למי שמכיר, כמו פרק התהילים "למנצח בנגינות). הפרוכת עשתה את דרכה אל אחד מבתי הכנסת של העיר העתיקה, ומאז אבדו עקבותיה.
הפייטן שברח מהטורקים וחיבר פיוט שכולו ציונות
בורחים שוב לתוניס
אבל הישיבה בארץ לא הייתה פשוטה. פרעות הערבים בתרפ"ט התרגשו גם על משפחת מזרחי, שברחה שוב לתוניס. מיד אחרי מלחמת ששת הימים, עלתה המשפחה שוב לארץ, ור' אשר שכסף לארץ ישראל, כמה גם למצוא את הפרוכת בין בתי הכנסת, וזו הייתה בקשתו האחרונה מביתו. חודשיים לאחר מכן, הוא נפטר ונטמן בעיר שכ"כ אהבה.
בני המשפחה עברו בין בתי הכנסת החרבים בירושלים העתיקה והמשוחררת, וחיפשו אותה לשווא. לפני מספר ימים, בחיפוש אקראי, הגיע לידי המשפחה מידע שהפרוכת התגלתה שוב, ונמכרת במכירה פומבית.
1+מה שהסתבר עוד, זה שהיא בעבר כמעט נמכרה כבר לאדם פרטי וכמעט שאבדו עקבותיה, אך בנסיבות מסוימות הוא לא השלים את הרכישה…וכך אחרי 94 שנים, מול 400 אנשים במכירה הפומבית, רכשו בני משפחת מזרחי-אסל את הפרוכת ששוכנת כעת בביתם.
אך השאלה הגדולה שטרם נפתרה: מה קרה עם הפרוכת במשך עשרות השנים בין מלחמת העצמאות ועד למכירה השבוע? מי הם בני משפחת פיג'ון (ולא פרג'ון) שהזמינו את הפרוכת? המידע הזה עוד לא נמצא.
מי מהקוראים שיידע למסור עוד מידע – נעביר למשפחה. אביתר – 0547728242.
