שמעון ריקלין חוטף יריקות כשהוא הולך ברחובות תל אביב. "זה לא יום-יומי, אבל זה בהחלט קורה", הוא משתף. "אני יכול לקבל גם קללות, דחיפות בקטנה. אני פשוט לא מדבר על זה. בדרך כלל אני לא מגיב, לפעמים אני גם עונה".
אנחנו יושבים בכיכר הבימה בתל אביב, קרוב למקום מגוריו החדש של ריקלין וכשתי פסיעות מהמקום שבו מציבים מדי יום את האולפן הנייד שלו בשנה האחרונה. לא כולם זוכרים, אבל לריקלין (58) הייתה עוד תחנה בין פעילותו ההתיישבותית לפעילותו התקשורתית: החיים הפוליטיים. מפתיע עוד יותר להיזכר שההתנסות הפוליטית לא הייתה במפלגת הליכוד אלא במפלגת הבית היהודי. הוא התמודד בפריימריז של המפלגה לקראת הבחירות לכנסת העשרים בשנת תשע"ה (2015) אך נכנס למקום לא ריאלי.
"זאת הייתה טעות", הוא אומר היום במבט לאחור. "קודם כול, אני לא חושב שמתאימה לי פוליטיקה; אני לוקח דברים ללב. נוסף על כך כשניסיתי לרוץ לפוליטיקה עוד לא הייתי מוכר, אז לא באמת יכולתי להגיע למקום גבוה בפריימריז. ובעיקר, מה שאני עושה היום בתקשורת הוא הרבה יותר חשוב".
מה דעתך על הממשלה החדשה?
"מדובר בממשלה של גנבת דעת, מעשה רמייה. היא אומנם חוקית, אבל הולכת נגד המשחק הדמוקרטי. אנחנו רואים איך הממשלה מנסה להצר את צעדיה של הכנסת, כי הממשלה הזאת לא מבטאת את רצון העם, והכנסת כן. ממשלה שבנויה כולה משנאה לאדם אחד ולמה שהוא מייצג. התקשורת כמובן משתפת עם זה פעולה כדי להאריך כמה שיותר את ימי חייה של הממשלה, אבל זה לא משהו אמיתי".
2+אתה כבר מזמן עם נתניהו ולא עם הבית היהודי, הרבה לפני המהפך של בנט ושקד.
"לפני כמה שנים נוצר קשר ביני לבין ראש הממשלה. הוא ביקש להיפגש, ומאז אותה פגישה אני נמצא איתו בסוג של קשר, אפילו קשר טוב. למדתי ממנו הרבה על כלכלה, מדינאות ומנהיגות. הוא איש שאני סומך עליו.
"הקפתי איתו את העולם במסגרת השליחויות המדיניות של ערוץ 20. לשבת עם נתניהו כשהוא יושב עם פוטין, טראמפ או מודי אלו חוויות שאני מודה לאלוקים שזכיתי להן".
פירוק הלשכה
רק לפני שש שנים, בריאיון לעיתון בשבע, מנה ריקלין את 'חבריו הקרובים' מעולם התקשורת וציין את השמות עמית סגל, אראל סג"ל, ינון מגל, חנוך דאום ורועי שרון. כולם היו אז בחבורת 'הלשכה', שייסד ריקלין כדי לנסות לשנות את התקשורת הישראלית. "אנחנו מעין חבורה כזאת", אמר אז בריאיון. "מאמין בחברות. אין לי הרבה חברים קרובים, אבל מי שכן זה עד הסוף".
אני שואל את ריקלין מה קרה לחבורה הזאת. "התפוצצה לרסיסים", הוא עונה. "נכשלתי בלשכנע את חלקם שהשליחות חשובה יותר מהפרנסה. זו אכן דילמה קשה, אני לא מזלזל בחשיבות של הבאת הלחם הביתה, זו הפרנסה שלהם. מצד שני, עליך להיות נאמן לאמת שמניעה אותך".
לדבריך, לחלק מהעיתונאים אין אומץ לצאת נגד רוח המפקד?
"נכון, אבל זה עוד הדבר הקל. לחלקם היה גם רצון להתקבל על ידי מקביליהם מהאליטה השמאלנית, ואותי באופן אישי זה מאכזב".
2+מתי נוצר הנתק שלך מעמית סגל?
"רק בחצי השנה האחרונה".
מה קרה שם?
"אני לא רוצה לדבר על זה. אני מאמין ומקווה שהלהבות ידעכו בקרוב".
רוצים לקרוא את המשך הכתבה? הזמינו חינם את המגזין החדש של ערוץ 20 והוא יגיע אליכם עד הבית – לחצו כאן.
