תביעות ההשתקה או הדיבה (תלוי את מי שואלים) כנגד יאיר נתניהו כבר הפכו שגרה. לשונו של נתניהו הבן אמנם משוחררת לעיתים אך נתניהו שפעיל רבות ברשתות החברתיות ידוע כמי שמשתף עשרות רבות של פוסטים ביום. אחד מהפוסטים הללו מהתאריך 26/8/19 היה פוסט של בלוגר בשם אבי זלינגר נגד עורך וואלה לשעבר אבי אלקלעי, שם נטען שאלקלעי קשור לבוגרי וקסנר המעורבים בניסיונות להפלתו של נתניהו האב.
חשוב להדגיש כי החלטה תקדימית של בית המשפט העליון ששיתוף טקסט ברשתות (בניגוד למקובל שרק היוצר עצמו היה חשוף לתביעה שכזו) לבדו עלול לעלות לכדי לשון הרע- התקבלה לראשונה ב08/01/2020.
נתניהו נתבע בגין הפרסום הנזכר ורשם בית המשפט אבי כהן החליט לחייבו בסכום של 250,000 ש"ח בהעדר הגנה.
ע"פ הבקשה לביטול פסה"ד שהגיש נתניהו, אלקלעי באמצעות עו"ד רון לוינטל שלח אליהם התראה בטרם תביעת לשון הרע, עליה הגיב עוה"ד יוסי כהן כבא כוחו- כי נתניהו הבן לא הכיר את תוכן הפוסט ואינו תומך בו וככל ושיתף הוא מביע את התנצלותו בפני אלקלעי.
נתניהו, שלטענתו מעולם לא קיבל את כתב התביעה המדובר, נתקל בכתבה בגלובס אודות התביעה ולתומו סבר כי מדובר ביח"צ לאותה התראה שנשלחה אליהם. אבל השופטת בפסק דינה מסתמכת על כך שבפרסום בגלובס הופיע הסכום 'חצי מיליון ש"ח', דבר שלא הופיע במכתב ההתראה. נתניהו אמנם לא נקב בסכום כלשהוא אלא רק רשם: "אזרחי ישראל מבינים כמה תביעת השתקה כזאת מסוכנת? לפי טענתם כל מה שעשיתי זה ללחוץ "שייר" הם גם טוענים שעשיתי שייר לאותם פוסטים ב8.29 .וב9.3 ומה "שחמור מבחינתם" שאני מסרב למחוק".
אבל להבנת השופטת מכיוון שהפרסום הוסיף דברים חדשים אזי היא אינה מקבלת את גרסתו וכך או כך היה עליו "לצפות" כי כתב התביעה יגיע אל כתובתו.
אזרחי ישראל מבינים כמה תביעת השתקה כזאת מסוכנת? לפי טענתם כל שעשיתי זה ללחוץ ״שייר״. אין בנאדם שנמצא בפייסבוק אם כך שאי אפשר לתבוע אותו. הם גם טוענים שעשיתי שייר לאותם פוסטים ב29.8, וב3.9 ומה ״שחמור מבחינתם״ שאני מסרב למחוק.>>
— Yair Netanyahu🇮🇱 (@YairNetanyahu) November 27, 2019
קל לקבל את טענת נתניהו כי לא קיבל את כתב התביעה מאחר והשכל וההיגיון האנושי מחייבים כי ברור שלא יתנדב לשלם מיוזמתו סכום עצום שכזה. ברי גם שכל בר דעת היה טורח ומגיש כתב הגנה אם היה מכיר את התביעה. זאת ועוד, מניסיון העבר, נתניהו רגיל לקבל את ההדלפות והפרסומים כנגדו וכנגד משפחתו מאמצעי התקשורת לרוב עוד טרם שהגיעו אליהם, כך שפרט חדש שהופיע בתקשורת לא מלמד בהכרח על סדר או קדימות האירועים.
מתצהיר שהוגש, ועדותו של סמנכ"ל ראש אגף ביטחון וחירום במשרד רה"מ עולה כי דברי דואר שמגיעים למשרד עוברים סינונים ובידוקים בטחוניים שונים דבר שעלול לקחת לעיתים זמן רב. אמנם רוב דברי הדואר לא מגיעים בדואר רשום אך יש לזכור כי למעון רה"מ מגיעים אלפי מכתבים מאזרחים ופניות שונות. הגיוני מאד אם כן כי דבר דואר 'הלך לאיבוד' או לא נמסר ליעדו.
נתון נוסף ומעניין הוא, כי עורך הדין לוינטל שייצג את אלקלעי הוא אותו עורך הדין שייצג את דנה כשדי שתבעה את יאיר נתניהו על ציוץ שלטענתה רמז על קשרים מיניים עם גנץ ושהכפיש אותה. בציוץ המדובר העלה נתניהו את תמונתה של כשדי וכתב: "מישהו יודע מי זאת"?
מישהו יודע מי זאת? 🧐 pic.twitter.com/nWtzbkMZ46
— Yair Netanyahu🇮🇱 (@YairNetanyahu) February 23, 2020
מבלי לקבוע מסמרות האם הפרסום והקשריו התקופתיים (פרסומים אודות הטלפון הנייד של גנץ) יכל לפגוע בכשדי הרי ששם נעשה תהליך דומה להפליא. כתב התביעה הוגש בדואר ובהיעדר הגנה נפסק לחובתו של נתניהו תשלום בסך חצי מיליון שקלים. למרות זאת בקשת הביטול של נתניהו במקרה ההוא התקבלה והוא חוייב רק בתשלום הוצאות לכשדי בסך 4,500 שקלים.
במידה ואכן רצה להעביר את כתב התביעה ליעדו, לא ברור מדוע לא טרח עוה"ד לוינטל לפנות לעורכי הדין של נתניהו ישירות. כך או אחרת השופטת מטילה את נטל ההוכחה כי לא קיבל את דבר הדואר דווקא על יאיר נתניהו וכותבת: "אין חולק כי הנתבע 1 אינו ראש הממשלה . הוא גם לא טען כי הוא "עובד משרד ראש הממשלה. הלכה למעשה אין לו כל מעמד רשמי בקשר עם משרד ראש הממשלה או מעון ראש הממשלה זולת היותו בנו הבגיר של ראש הממשלה שהתגורר במעון ראש הממשלה יחד עם הוריו. משכך ברי, כי המצאה לנתבע 1 יכול ותבוצע כדין ועל פי הוראות הדין בלבד ולא כטענתו – 'במשרד ראש הממשלה' – שכאמור אין לו ולא הייתה לו זיקה אליו". עוד כותבת השופטת: "בין כך ובין כך המבקש לא טרח לזמן לעדות מי ממזכירות "הלשכה" של מעון ראש הממשלה. מחדל זה לפתחו רובץ".
הדעת נותנת כי גם אם כשל נתניהו בצורה כזו או אחרת בהוכחת טענותיו הרי שנטל ההוכחה אמור להיות בדרך כלל על הצד התובע שעליו היה לעשות הכל על מנת לוודא את מסירת המכתב ליעדו, רמיזותיה של השופטת על מעמדו של נתניהו בהתעלם ממגוריו במעון מעלות גם הן יותר מגבה.
השופטת מאריכה בדבריה בהסברים משפטיים על כך שנתניהו התמקד בבקשת הביטול בטעם של "ביטול מחמת הצדק – והמצאת מכתב התביעה שלא כדין" ולא בסיכויי ההצלחה בקבלת דברי ההגנה, שהיא המבחן החשוב יותר בבקשות לביטול פסקי דין בהעדר הגנה, אבל מתעלמת משיקול הדעת הרחב שיש לבית המשפט בבקשות מהסוג הזה.
בתגובה שפורסמה מטעמו של נתניהו נכתב: "החלטת בית המשפט מתעלמת מהעובדות ומהחוק. מעולם לא קרה בישראל שבקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר כתב הגנה – לא התקבלה. בית המשפט התעלם מהעובדה שיאיר מעולם לא קיבל את התביעה, ומתעלם מהחוק שקובע את ההשלכות שנובעות מאי מסירת כתב תביעה".
מבדיקה שערכנו נראה שכן היו פסיקות (מעטות) שכאלו אבל אלו היו לעולם בגדר של סנקציות על מחדלי הנתבע במידה והיו בהעדר ההגנה, וניתנו בצורה של פסיקת הוצאות בלבד, לא תשלום מלוא סכום התביעה. במקרה של נתניהו לא נחה דעתה של השופטת עד שהטילה על הבחור הצעיר בנוסף לסכום האסטרונומי – גם הוצאות בסך 29,250 ש"ח.
ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד יאיר נתניהו מריחה ריח פוליטי חריף! בכל שנותיי כעורך דין לא נתקלתי בפסק דין בהעדר הגנה שלא בוטל, גם אם לנתבע היו 0 טענות. תמיד אפשרו לנתבע להתגונן. וגם ההוצאות ההזויות: 30 אלף ₪ על בקשה בודדת? בית המשפט המחוזי יהיה חייב להתערב.
— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) July 5, 2021
חבר הכנסת איתמר בן-גביר צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד יאיר נתניהו מריחה ריח פוליטי חריף! בכל שנותיי כעורך דין לא נתקלתי בפסק דין בהעדר הגנה שלא בוטל, גם אם לנתבע היו 0 טענות. תמיד אפשרו לנתבע להתגונן. וגם ההוצאות ההזויות: 30 אלף ש"ח על בקשה בודדת? בית המשפט המחוזי יהיה חייב להתערב".
לאור האמור לעיל לא נותר אלא להסכים לדבריו.
