משה אבוטבול ממפלגת ש״ס הקריא במהלך נאומו במליאה את טורו של העיתונאי ליבסקינד נגד ימינה: ״ועדיין כמו כל בית ישראל אנו המומים ומזועזעים מתרבות הרמייה והשקר של ראש ממששת המנדטים בנט ועל תעלוליו להשגת וברמייה את המטרה שאליה שאף. אבל לחגיגה הזו רבים וטובים לא שותפים, אנשים עם יושרה וכבוד עצמי מבינים שנעשתה כאן רמייה ועוקץ פוליטי, אחד מהם הוא העיתונאי קלמן ליבסקינד הידוע בתקיפתו המאוזנת גם את השמאל, וכשצריך גם את הימין, אבל הגינותו לא מוטלת בספק. אגב לפני כמה שנים כאשר גילגלו עלי בג״ץ בחירות נוספות בעיר בית שמש בחשד לזיופים ושניצחתי בס״ד שוב, הוא הראשון שיצא להגנתי כנגד החלטת בית המשפט הפסולה וההזויה.
קלמן ליבסקינד תוקף במילים קשות את חברי ימינה שלדבריו שדדו את קולותיהם של אנשי ימין והעניקו אותם לשמאל. ליבסקינד גם מטפל במאמרו ומגחך על ח״כ ניר אורבך שהסביר שהשיר המשותף של אברהם פריד ואביב גפן גרמו לו להגיע להחלטתו הפסולה, ואני קורא לכם חברים יקרים את מאמרו החשוב להבנת המצב המביך ובעיקר המביש: "לא קל היה לי לכתוב את הדברים שתקראו כאן", "את נפתלי בנט ואת איילת שקד אני מכיר שנים ארוכות. כמה פעמים הצבעתי עבורם, וגם כשלא, כמעט תמיד – למרות ביקורת על מהלך כזה או אחר, או על החלטה כזו או אחרת – חשתי כלפיהם כבוד והערכה. אבל זהו. לא עוד. המהלכים האחרונים שלהם והממשלה שהם יציגו השבוע תוך מעשה רמייה, גניבת דעת והתנהלות הפוכה לכל תפיסה אידיאולוגית שהציגו במהלך השנים – לא יכולים לזכות אותם ואת חבריהם לרשימת ימינה, לא בכבוד ולא בהערכה".
"אני יודע שהרבה מאוד מהמצביעים שלי כואבים, הכאב הוא אמיתי, ואני מקבל את הביקורת בהבנה", אמר בנט לעמית סגל. וכאשר הוסיף, כעבור כמה ימים, בהצהרה חגיגית, ש"ביקורת לגיטימית מחד, והתנהגות מדאיגה מאידך", וניסה להעביר את המסר שלפיו, עם כל הכבוד לכאב של מצביעיו, חייבים להתקדם קדימה, חשבתי שאני מתפוצץ. מה זאת אומרת שאתה מקבל בהבנה את הביקורת? בשם איזו זכות מוסרית אתה מעז להעיר פה משהו למישהו?". "תארו לעצמכם סיטואציה שבה אדם שגנב לכם לפני דקה את הארנק מהכיס, עומד על במה, ברחוב, נוכח מבטכם ההמום, ובטון ממלכתי מחלק ציונים לסגנון הלשוני שבו אתם משתמשים כשאתם צועקים "גנב, גנב, תחזיר את הארנק". ובכן, מה שעשו בנט, ושקד, ומתן כהנא, וניר אורבך ועידית סילמן ואביר קארה, חמור פי אלף מאותו כייס שניצל הזדמנות. הם לא גנבו ארנק עם 200 שקל. הם גזלו מהמצביעים שלהם את הדבר היקר ביותר שיש בכיסו של אזרח במדינה דמוקרטית. הם שדדו מהם את קולם".
"אחת לתקופה – ארבע שנים או פחות, כמו במקרה שלנו – פונה הדמוקרטיה אל האזרח ושואלת אותו לדעתו, ומציעה לו לגשת אל הקלפי ולהצביע אל הכיוון שאליו הוא רוצה לראות את המדינה שלו הולכת. זה לא סכום כסף, שהיום בא ומחר הולך. זו הזכות הבסיסית שלו. זה הנכס היקר ביותר שיש לו. היכולת של האדם הקטן להשפיע על גורלו היא המתנה הגדולה ביותר שהוא מקבל ממדינתו. ובאים עכשיו בנט וחבריו, וגונבים לאזרח הקטן הזה את הפתק שאותו שלשל לקלפי, ומשלשלים במקומו פתק אחר לגמרי, ובלי להניד עפעף נעמדים מול המצלמות ומדברים איתו, עם קורבן הגניבה הזו, על הצורך להתאחד, ולהמשיך קדימה. היש עזות מצח גדולה מזו?". "כך בנט. כך שקד. כך כהנא. כך סילמן. כך קארה. כך אורבך, שבמפגן של ילדותיות סיפר השבוע שהחליט לתמוך בממשלה, בניגוד לכל ההבטחות של מפלגתו, בזכות שיר אחד ששרו יחד אברהם פריד ואביב גפן. תגידו, זה רציני?
הרי אי אפשר להמציא רדידות כזו. אנחנו באירוע היסטורי של הקמת ממשלה או בסמינריון של בני עקיבא?".
