ביהדות אירופה של אמצע המאה ה-19, מוזכרת בסידורים ובשירים דמות בשם 'הקיר"ה' שעל שלומה מתפללים יהודי מלכות אוסטרו-הונגריה. אותה קיר"ה, לא הייתה היא אלא הוא, והיו אלו ראשי תיבות: ה'ק'יסר י'רום ה'ודו.
ומי הוא אותו קיסר? פרנץ יוזף הראשון – קיסר אוסטרו-הונגריה, והיום אספר על ביקורו בארץ ישראל בשנת 1869 (לא להתבלבל עם הקיסר וילהלם השני ב-1898).
הקיסר, שנמנה על שליטי העולם, עשה את דרכו לטקס חנוכת תעלת סואץ ההסטורי, והחליט לנצל את המסע אל המזרח התיכון לביקור גם בארץ הקודש. יהודי ירושלים, ובמיוחד אלו בעלי נתינות אוסטרו-הונגרית, שהיו תחת שילטון עותמאני קשוח, שמחו לבואו של הקיסר, משהו בסגנון "הביקור של הדוד מחו"ל".
לאחר מסע מיפו, שם עגן עם אונייתו, החל בדרכו לירושלים. בזמנים ההם כביש מספר 1 עוד לא היה בתכנון, ולכן לעת ערב, עצרה הפמלייה למנוחה מהיום הארוך בחאן ששכן באיזור מוצא.
פמליית סוסים בדרך לירושלים
עם בוקר, הופתע הקיסר לגלות פמליה של 10 רוכבים יהודיים על 10 סוסים מקושטים, ובידי כל אחד מהם דגל האימפריה העותמאנית ודגל האימפריה האוסטרו הונגרית. לאחר דברי ברכה ומסירת מגילת נאמנות של יהודי ירושלים, החלו הסוסים לדהור לפני השיירה העושה דרכה לירושלים. עם הגיעם לעיר החלו במשחקי ראווה עם הסוסים כדי שכולם ידעו 'למי למי, יש יותר כבוד'.
בכניסה לעיר על רחוב יפו, הכינו יהודי ירושלים שער כבוד מקושט. השער כוסה בפרוכות וכל כלי יקר שהיה בבתי הכנסת בירושלים, ומשני צידיו חיכו ראשי ירושלים היהודית, חכמי אשכנז וספרד, שהגישו לשיירה העושה את דרכה לחם ומים.
לאחר המעבר בשער ולאחר סיור בעיר העתיקה, נכנס הקיסר לבית הכנסת של ר' יוחנן בן זכאי (במתחם 4 בתיה"כ הספרדיים), שם הוא פגש את החכם באשי, רבה הראשי של ירושלים, והרכין את ראשו כדי לקבל את ברכתו, כצעד של כבוד.
אך המשך ביקורו בעיר העתיקה לא פחות מעניין, וקשור גם הוא למחווה של כבוד כלפי הקיסר, אבל הפעם לא של בני אדם אלא של בניין שלם שהוריד בפני הקיסר את הכובע.
בדיחה אחת שווה אלף זהובים
לאחר הביקור בבית הכנסת של ר' יוחנן בן זכאי, הוא המשיך את דרכו אל מרכז הרובע היהודי, שם פגש את ר' ניסן ב"ק. משפחת ב"ק הייתה משפחה נכבדת שזרועות היו לה בארץ בצפת, מירון ובירושלים. אחד מהפרויקטים הגדולים עליו היה אמון ר' ניסן היה בית הכנסת "תפארת ישראל" הרם והנישא, שעל גיוס תרומות להשלמת בניינו עמל בלי סוף.
כשהכניס ר' ניסן ב"ק לפי המסופר את הקיסר אל מבנה בית הכנסת, הסתכל הקיסר כלפי גג בית הכנסת וראה שלמעשה במקום בו אמורה להיות כיפה יש רק כיפת שמיים. לשאלתו את ר' ניסן, מדוע לא הושלם בניין בית הכנסת ענה לו האחרון "בית הכנסת הוריד את כובעו בפני הקיסר המכובד".
הלצה זו, שהעלתה חיוך על פניו של הקיסר, זיכתה את ר' ניסן באלף פראנקים צרפתיים כפי שמתואר בעיתון החבצלת המצורף מאותם ימים. מה שנקרא "בדיחה אחת שווה אלף זהובים" שסגרה את השלמת בית הכנסת.
משם המשיך הקיסר את מסעו, בדרך למצרים, וירושלים זכתה לעוד קצת אבק כוכבים, או שמא, הקיסר זכה לעוד קצת אבק כוכבים של ירושלים.
