מי שעוקב קצת אחרי הזמר עקיבא שם לב שגם הוא, כמו רבים וטובים שראויים להערכה, תורם את חלקו לצה"ל במילואים עד כמה שניתן. בין המשימות לשמירות הוא משתף אותנו בחוויה שלו משם, ומספר למה למרות הקשיים הוא מצליח לראות בשירות זכות גדולה – דווקא בימים של פילוג בעם.
כך כתב:
"תכף מסיים תקופת מילואים והלב שלי גדוש אז כותב קצת. משתף אתכם במחשבות על מילואים, הופעות משפחה ומה שביניהם. בעצם כל החיים אני על מדים – מדים של אבא, של בן זוג, מדים של עקיבא הזמר. אבל כשאני עולה על מדים של צה"ל, אני בן רגע הופך לאותו הילד מגולני שהתגייס לפני 11 שנים וצריך להתייצב, להתחיל, ליישר קו לפי הלו״ז של כולם, לתפוס קו, להשתבז, להתעייף, להתבאס ששמו אותך בארבע בבוקר בעמדה משעממת עד חירפון. ככה זה, חייל".
"מילואים זה תמיד תמיד תקוע באמצע החיים ולא מתאים, ובאמת לקראת תחילת המילואים המנהל שלי שאל אותי 'הם עד כדי כך צריכים אותך שאתה עוד עושה מילואים?'. עניתי לו: 'אני צריך אותם יותר ממה שהם שצריכים אותי'. אמנם זה קשה לעשות את הסוויצ׳ הזה בראש, אבל (ותסלחו לי על הקיצ'יות) לקחת חלק בכלל ישראל, זו הזכות הכי גדולה שיש".
"יחד עם החבר העו״ד מעפולה והחקלאי מהדרום, הקבלן מהר חברון, והיזם מתל אביב – כל אחד שם בצד את החיים שלו ואת הרצון שלו להגשים את עצמו (מי כמוני יודע), ומפספס יום עבודה, שלא לומר כמה שבועות, כדי להיות חלק ממשהו גדול ממנו. וזו מתנה גדולה. חוץ מהמתנות הקטנות על הדרך – שיחות נפש, מדורות, ניגונים, ועל האש".
"המילואים האלה באו לי בול בתקופה שכותרות העיתונים צועקים פילוג ופירוד, ופתאום אתה מגלה עד כמה זה שקר מוחלט, עד כמה אנחנו אחים בדם. וכן, זה קטע מעניין בבוקר לקבל פקודות, לצאת למשימות, ובערב לעלות על במה להופיע. פרופורציות מה שנקרא. והנה סרטון שמראה איך הכל מתחבר מצויין! לפנות בוקר עם עדן הכהן המפקד שלי".
צפו:
