בטור שפורסם בעמוד הפייסבוק של הרב שלמה אבינר, מחשובי הרבנים בציבור הדתי לאומי, התייחס הרב אבינר לממשלת בנט-לפיד שקמה וכתב על כך שיש לשמוח במה שיש ולא להישבר. הרב אבינר דחה את הטענות לפיהן הממשלה איננה ממשלה של העם וכתב כי טענה זו היא "אי ידיעה שורשית של תהליכים פוליטיים". בנוסף התייחס לטענה הנשמעת לפיה אין לברך את שרי הממשלה בתפילה לשלום המדינה.
כך כתב:
מה לומר על הממשלה החדשה? מה שאומרים במצבים דומים: לשמוח במה שיש, לעמול להשלים מה שאין, ולא לבכות על מה שאין. אין שום תועלת לבכות, להתאמלל, להתבכיין, לקלל, להעליב ולהיות ברוגז. אין שום תועלת להסתכל כל הזמן אחורה, לעסוק בהעאלת גרה נפשית ולגרד פצעים, אלא יש להסתכל קדימה.
איננו יכולים להרשות לעצמנו לבכות, אחריות יותר מדי כבדה מוטלת עלינו במדינתנו: כלכלה, ביטחון ועוד. משל להורים שמתגרשים, שזה עצוב מאוד, אבל בכל זאת, עליהם להישאר חברים, לטובת הילדים. אם הם ממשיכים לריב, מי שישלם על כך, יהיו הילדים. כך גם אנו במצבנו העכשווי, חייבים להיות מגובשים, כל עם ישראל.
כלל גדול בהיסטוריה של היחיד ושל הכלל: לא להישבר כאשר הדברים אינם כפי רצוננו, אלא להמשיך לסחוב קדימה. בספר קהלת יש הדרכות רבות בכיוון זה. בין השאר ,יש הרשימה של 28 עתים: עת ללדת, עת למות, עת לנטוע, עת לעקור נטוע ועוד. לא אנו בוחרים את העתים, אך אנו בוחרים כיצד להגיב.
יש טוענים שממשלה זו לא חוקית, היא לא ממשלה בכלל, היא אינה מבטאת את רצון העם. זו אי ידיעה שורשית של תהליכים פוליטיים. הרי מדינתנו אינה דמוקרטיה ישירה, כמו בקיבוץ שכל החברים מצביעים יחד על כל נושא, או אתונה ביוון העתיקה. אלא זו דמוקרטיה ייצוגית, אנו בוחרים את נציגנו, ואחר כך הכל מתהלך על פי הנהוג בעולם הפוליטי. לכן כל מי שבוחר נציגיו, מקבל גם את כל ההשלכות, כל האימפליקציות האפשריות, כולל המצב שנוצר היום.
משל למה הדבר דומה, בלי ספק דוד היה לעילא לעילא מאבשלום, אך זה האחרון גנב את לב העם. אם כן, מי המלך האמיתי? חז"ל אומרים שזה אבשלום, ואם דוד היה צריך להביא קרבן מסוים, היה עליו להביא כבשה של יחיד ולא כבשה של ציבור. ב"ה, בסוף הוא חזר.
ויש גם שאלה מרכזית השייכת לפילוסופיה הדתית: מי יצר מצב זה, רבונו של עולם או הפוליטיקאיים, או בנוסח יותר כללי, המציאות היא פרי ההשגחה הפרטית או פרי הבחירה החופשית? תשובה: שניהם. שמא תאמרו: זו סתירה לוגית! יתכן, אך רבונו של עולם אינו כפוף לחוקי הלוגיקה, אלא הוא יצר אותם. ההסבר הבהיר ביותר הוא, שד' קובע את המטרה, אך האמצעים הם מידי הבחירה החופשית של האדם, כדברי מרן הרב קוק בעין איה שבת לגבי ועשית מעקה לגגך.
פילוג הממלכה, היה האסון הכי גדול עד לחורבן בית ראשון, והוא נגרם מפני שרחבעם סירב להקשיב בענווה אל העם. אבל כתוב שהסיבה היתה מאת ד'. אכן עוד לפני שזה קרה, כבר הודיע הנביא אחיה השילוני, שיהיה פילוג, בין שאנו מבינים למה, בין שאינינו מבינים. כך, על מאורעות היסטוריים רבים, יש לומר: מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.
באשר לשאלה הנפוצה: האם נאמר את התפילה לשלום המדינה? ודאי. מה אשמה המדינה. הפירוש של מדינה, היא ארץ תחת שלטון עם. זו מצוה גדולה וברכה גדולה. אשרינו שאינינו תחת שלטון טורקים או בריטים, ובגלות סטלין או היטלר. אלא יש מאוכזב מהממשלה, התוהה אם לומר: "שלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה ,ותקנם בעצה טובה מלפניך". אדרבה, מי שחושב שהם מנהיגים חשוכים, צריך לומר פעמיים תפילה זו, למען יזכו לאורה.
זה הכלל: לשמוח במה שיש, ולהיאבק על מה שאין. אבל להיאבק באהבה ואחוה ושלום ורעות, כי אנשים ריעים אנחנו. כמובן, עם כל ערכה, הפוליטיקה אינה תרופה נצחית, אלא עזרה ראשונה. הריפוי העמוק של האומה, יבוא מתוך ריבוי אהבה ואמונה.
תודה רבה, ריבונו של עולם, שנתת לנו מדינה: ביטחון, כלכלה, תורה, ממשלה, – תחית האומה בארצה על פי תורתה.
