לכתוב על הרבי ממש יצטרכו כמה ספרים ללא גוזמא בכלל (רק לאחרונה יצא ספר מעל 700 עמודים וזה רק על 27 שנותיו הראשונות של הרבי), אנסה כמה מילים לכתוב לכבוד יום ההילולא ג' בתמוז שיחול ביום ראשון הקרוב בו נציין 27 שנה ליום הזה כפי שחסידים נתנו לו את השם 'שמש בגבעון דום' ( כפי שבזמן יהושע הוא עצר את השמש והירח בתאריך הזה ג' תמוז, במלחמת מלכי הדרום ).
כמה ציוני דרך בחייו של הרבי:
הרבי נולד בערב שבת קודש י"א ניסן תרס"ב ( 1902), בעיירה הרוסית – אוקראינית ניקולייב, לאביו רבי לוי יצחק שניאורסון, ולאמו הרבנית חנה.
בשנת תרפ"ט ( 1929) בתאריך י"ד כסלו – נשא את בתו של הרבי הקודם של חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסאהן. החתונה הייתה בעיר וורשה שבפולין, בישיבת תומכי תמימים.
בשנת תש"א ( 1941), בתאריך כ"ח סיון – הגיעו הרבי והרבנית לניו יורק, לאחר מאמצים רבים שעשה חותנו (שכבר הגיע לניו יורק שנה קודם לכן) להוציאם מצרפת בימי מלחמת העולם השנייה.
בשנת תש"י (1950), בתאריך י שבט נסתלק חותנו של הרבי. במהלך אותה שנה סירב הרבי לקבל את שרביט ההנהגה.
בשנת תשי"א (1951) בתאריך י שבט, קיבל הרבי את שרביט ההנהגה בגילוי, שאז אמר את המאמר הראשון (דברי תורה וחסידות שהיו לכל רבי שהיו לפניו) שלו לפני החסידים, המאמר פותח בפסוק ' באתי לגני', בסופו של המאמר ביאר הרבי את תפקיד דורנו- דור השביעי, והוא אמר את הדברים תוך בכיות עצומות.
בשנת תשנ"ד (1994) במוצאי שבת קודש בשעה 1:50 לפנות בוקר, אור ליום ראשון ג בתמוז נצחו אראלים את המצוקים, לאחר שנתיים ורבע של עליות וירידות במצבו הבריאותי של הרבי.
תולדות הרבי ממלאים כרכים שלמים, מה שנכתב, נכתב על קצה המזלג.
לרבי בכל 44 שנות הנהגתו, היו כמה וכמה יסודות שתבע מחסידיו:
מה שכנראה הכי מוכר לכל יהודי ויהודיה, אלו הבתי חב"ד הפזורים בארץ ובכל העולם. הרבי תמיד חינך לחשוב לא רק על עצמו אלא גם על הזולת ואיך שהרבי הגדיר את שלוחיו שתפקידם הוא 'לתקן עולם במלכות שדי' , בתנאים לא תנאים הרבה זוגות צעירים עזבו את החממה שבה חיו כל חייהם מגיל ילדות ועד לאחר חתונם. ונדדו למדינות שבהם לא היה לא אוכל כשר, ולא בית הכנסת ולא מקווה. והם באו והפכו 'מדבר' למקום פורח של יהדות, ופתחו בתי כנסת, בתי ספר, מקוואות, חניות עם אוכל כשר. לכל מקום שרק תגיע אין לך מה לדאוג אם יהיה לך 'מניין' לתפילה, או מקום ללמוד בו ולמצוא אוכל כשר, ואיך לחגוג את חנוכה או פורים, או חגי ניסן ותשרי. בתי חב"ד הפזורים בכל מקום בעולם הם מזכי הרבים הגדולים של הרבי.
בתי חב"ד? קודם כל תורה גדולה
מה שחשוב לי להדגיש להוציא מכלל טעות, חב"ד זה לא רק בתי חב"ד הידועים. חב"ד זו תורה שלמה של אלפי ספרים, בה מבארים לאדם איך לשנות את טבע מידותיו, איך לעבוד את השם באמת ובשמחה, מהי תפילה, ומה הוא האדם בכלל שבו שוכנות שתי נפשות, נפש אלוקית שמושכת אותך לקדושה תורה ומצוות, ונפש בהמית שמושכת לדברים שהם הפך מרצון השם. בישיבות של חב"ד עוסקים גם בתורת 'הנגלה' (שזה יש גם בישיבות לא של חב"ד), אך גם בתורת 'החסידות', ובזה חידושה של חב"ד משאר ישיבות. הרבי כל הזמן תבע מהבחורים לעסוק בעבודת התפילה במתינות ומתוך התבוננות בגדלות השם, וכמו שהרבי כתב באגרת שלו הרי זו הלכה פסוקה שלפני תפילה צריך להתבונן בגדלות הבורא ושפלות האדם, ורק מעטים מקיימים הלכה זו (!). והרבי תבע מהבחורים ללמוד תורה מתוך שקידה והתמדה, ורק בימי שישי נתן התר לבחורים לצאת לרחובות הערים ולזכות יהודים במצוות תפלין, כפי שאין אחד שלא נתקל בדוכני התפלין בימי שישי. תקנה מופלאה זו של הנחת תפלין לכל יהודי תיקן הרבי בעיצומה של 'מלחמת ששת הימים', הרבי הזכיר אז את דברי הגמרא על הפסוק 'וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך וייראו ממך', והגמרא אומרת שהכוונה על תפלין שבראש שזה מביא פחד על האוייבים. הרבי עצמו עסק כל חייו בתורה הקדושה בכל חלקי פרד"ס התורה, דברי התורה והחסידות של הרבי שנאמרו לפני החסידים בבית מדרשו 770 בניו יורק, ממלאים מאות כרכים.
מעבר לבתי חב"ד הידועים לכל, לרבי היו עוד כמה פרקים חשובים בחייו:
הרבי מתחילת שנות ההנהגה ועד שנת תשמ"ב (1982), היה מקבל בחדרו הקדוש בניו יורק פעמיים בשבוע – בימים ראשון וחמישי, 'יחידות פרטית' בה הייתה זכות להיפגש עם הרבי בשיחה של 4 עיניים, איך שחסידים תיארו את התחושות שלהם טרם הכניסה לחדרו של הרבי, הם הרגישו פחד ומורא שעוד רגע יעמדו מול הרבי שברוח קודשו יודע כל מה שעבר איתך עד היום ויודע גם המחשבות שלך (!!). גם לאחר שיצאו מחדרו של הרבי רבים מהם כלל לא זכרו מה נאמר להם מרוב הבהלה להיות מול הרבי לבד.
בשנת תשמ"ד (1984) בתאריך כ"ז ניסן, תיקן הרבי לימוד בספר הרמב"ם בו מסיימים את כל 14 ספריו בשנה אחת, התקנה בעיקרה הייתה כדי לפעול אחדות בעם ישראל שכולם לומדים כל יום את אותו ספר, ודווקא בספר הרמב"ם שהוא היחיד שמביא גם הלכות שקשורות לביאת המשיח ובית המקדש. השנה בתאריך י"א תמוז יתקיים בברכת הסולטן הסיום ה-40 של ספר הרמב"ם.
בשנת תשמ"ו (1986) בתאריך י"א ניסן החלה חלוקת הדולרים המפורסמת, שבה בכל יום ראשון בשבוע לאחר תפילת שחרית, עומד הרבי במשך שעות ליד חדרו הקדוש ומחלק שטרות לצדקה, ומברך אלפי יהודים. בהזדמנות אחת שאלה אשה שעברה לפני הרבי ' איך הרבי לא מתעייף', וענה לה הרבי 'כשסופרים יהלומים לא מתעייפים'. זה היה יחסו של הרבי לכולם שכל אחד הוא יהלום, רק לפעמים יש קצת אבק וצריך להסירו, אך בפנימיותו כל יהודי הוא יהלום שרוצה לעשות רצון בוראו.
חלוקת הדולרים לצדקה המפורסמת התקיימה עד יום ראשון כ"ו אדר ראשון תשנ"ב (1992). לצערנו למחרת בערב נפל הרבי למשכב עד ליום הנמהר ג' תמוז תשנ"ד.
אחת מהפרקים הידועים של הרבי במשך הנהגתו, היא סדרת 'אגרות קודש' בה מעל 11,000(!) מכתבים שכתב הרבי ליהודים בכל רחבי העולם, באגרות אפשר למצוא הכול חידושים בתורה בכלל, בהלכה ומנהג, עצות לקשיים בחיים בעבודת השם, ובכלל עצות בכל דבר שרק היה.
באמת נשגב מבינתנו קטנים ליד ענק שבענקים כמו הרבי, איך היה לו זמן לכל הנ"ל?!. גם ללמוד לעצמו ועבודת התפילה שלו עצמו (שהיא עבודת שאף אחד לא היה רשות לראותה), גם לענות על אלפי מכתבים, וגם לתת דברי חסידות לפני חסידיו במשך שעות על גבי שעות. ומה גם שהרבי מעולם לא יצא לחופשה, הנסיעות היחידות שהיו שהיה נוסע מבית מדרשו בניו יורק , לבית החיים בקווינס להתפלל על כלל ישראל בציון חותנו רבי יוסף יצחק זצ"ל, עבודה שגם לקחה שעות על גבי שעות בשבוע. איך היה לו זמן לכל זה?!
אולי ההסבר לזה מה שהרבי עצמו כתב על פטירת חותנו, שהמעלה של הרבי זה שהוא 'הרבי', נכון יש לו רוח הקודש והוא נותן ברכות ועצות, והוא בעל מסירות נפש לעבודת השם ועוד מעלות. אבל מה שנוגע לנו כותב הרבי זה שהוא 'הרבי' ראשי תיבות ראש בני ישראל שהוא כמו שכותב הזהר הקדוש, 'אתפשטות של משה בכל דור ודור', כלומר הרבי הוא רוען נאמן המקשר אותנו עם השם, וכמו הראש שהוא מזרים חיות וכוחות לכל הגוף, כך הרבי הוא הראש שמשפיע ומזרים לכולנו חיות אלוקית בעבודת השם ובכלל בחיים. וממילא מובן שהרבי התור 'ראש' של כל עם ישראל, היה לו זמן לכל מה שהוזכר למעלה.
לסיום ועיקר הדברים. 27 שנה שלא זוכים לשמוע ולראות את הרבי, אבל כמו שכל שנות הנהגתו היה הרבי מעתיר תפילה בציון של חותנו, כך אנו בשנים אלו הולכים לציונו של הרבי בקוינס (שנמצא ליד ציון חותנו), והרבי ממשיך להשפיע ברכות וישועות כמו לפני יום הסתלקותו ועוד יותר וכמו שמובא בזהר הקדוש שצדיקים ממשיכים להשפיע לאחר הסתלקותם יותר מאשר בחייהם, והשאיר אחריו מאות ספרים שבהם ניתן למצוא עצה ותושיה לבעיות בחיים, ולמצוא דברי אלוקים חיים על פרשות השבוע והמועדים, ובהלכה ומנהג, אמונה ושאר מקצועות התורה. ומה שמחזיק אותנו הם הדברים של הרבי בשנותייו האחרונות אודות ביאת המשיח והגאולה העתידה שאנו ממש רק צריכים לפתוח את הדלת והגאולה כאן.
אנו, אמר הרבי, דור אחרון של הגלות ודור ראשון לגאולה, וכמו שהדגיש הרבי שהאמונה בביאת המשיח זו לא המצאה שלו, אלא אחד מי"ג עקרי אמונה של הרמב"ם. בשיחתו האחרונה בבית מדרשו דיבר הרבי על אהבת ישראל שזה מה שמזרז ביאת משיח, כל חיו של הרבי היו להביא לימות המשיח בכל הפעולות שלו בעולם הזה, וכידוע המכתב הנדיר בסגנונו שכתב לנשיא שז"ר בשנת תשט"ז (1956) וזה חלק הארי מהמכתב: מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה – גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה זו יהי' "נשיא זה מלך, לא נשיא שבט – אלא שאין על גביו אלא ה' אלקיו" (הוריות יא, סוף ע"א), והכל יהי' באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה – "יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי". מאתנו נדרש לעשות כמה שיותר טוב בעולם גם בעבודה של בין אדם למקום, ובעיקר בעבודה של בין אדם לחברו, בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם, ובית המקדש השלישי ייבנה בזכות אהבת חינם.
הרב צבי שוקטי הוא רב בחסידות חב"ד ומתגורר בכפר חב"ד
