עיקרון העל בתחום בקשות לצו קיום צוואה הוא שבית המשפט יעשה ככל הניתן לפסוק על פי העיקרון של כיבוד רצון המנוח
"הכלל הגדול הוא, ששומה עלינו – החיים – לכבד את רצונו של המת, ומחובתנו לעשות כמיטב יכולתנו, כדי ליתן תוקף לכוונתו כפי שזו באה לידי ביטוי בצוואתו. בסוף כל הסופות, המת לא הזיק לאיש- הוא לא ציווה אלא את רכושו ולכאורה אין טעם שלא נכבד את רצונו באשר לחלוקת נכסיו אחרי מותו…"
כב' השופט מ. חשין בע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פיליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705.
אף עיקרון כבוד האדם מעגן בתוכו את הצורך לכבד את רצון המת כביטוי לחופש רצונו הפרטי.
כב' הנשיא ברק בע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817.
רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3) 97, 112-113.
לדברי עו"ד רחל רייצ'ל שחר העיקרון הבסיסי המנחה בנושא צוואות וירושות הוא המצווה היא לכבד ולקיים את רצון המת. שני כללים רחבים קובע חוק הכשרות: האחד הינו כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" (סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 והשני הוא כי כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין (סעיף 2 לאותו חוק. בהיעדר ראיה לסתור, חזקה היא כי אדם כשר לפעולות משפטיות כל עוד לא הוכח אחרת. הנטל לסתור חזקה זו רובץ על הטוען כי אין האדם כשר לפעולות משפטיות (ע"א 4377/04 גל הורן הולצברג נ' אביבה מירז, פ"ד סב(2) 661).
עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק הירושה:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה- בטלה".
לדברי עו"ד ירושה מומלץ רחל רייצ'ל שחר המועד הרלוונטי בו נבחן כושרו של המצווה הוא מועד עשיית הצוואה.
דעתו של המצווה חייבת להיות צלולה ובלתי משובשת בשלושה עניינים חשובים האחד לעצם העובדה שהוא עורך צוואה, להיקף רכושו ויורשיו ולתוצאות הצוואה על היורשים.
ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לט(3) 101.
"על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא".
ע"א 1212/91 קרן ליבי נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 723.
ע"א 5185/99 היועמ"ש נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318.
כמות ההוכחה הנדרשת כדי לקבוע כי המגבלה ממנה סבל המנוח הינה כזו אשר עלולה לשלול את כשרותו לצוות, אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות גרידא.
ע"א 851/79 שלעיל. ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760.
לא הוצג בפני מסמך רפואי המעיד ו/או שיכול להעיד על אי כושר של המנוח במועד הרלבנטי לעריכת הצוואה והחמור מכל, המתנגדת למעשה התרשלה בניהול ההליך מטעמה בהשליכה מלוא יהבה על טענות הזיוף במקום להתמקד בטענות היעדר הכשירות ושם לעתור למינוי מומחה, אך זאת לא עשתה וככל הנאה לא בכדי משום שידעה שאביה כשיר. מקום שכלל לא נתבקשה ולא הוגשה חוות דעת רפואית או אחרת כלשהי היכולה להצביע על היעדר כשירות של המנוח ונוכח העדויות המהימנות של עדי קיום הצוואה אך גם עדים אחרים שהובאה עדותם לעיל ואשר זכרו המנוח מחיי היום יום ומבית הכנסת איני מוצא מקום לקבל טענות המתנגדת בדבר היעדר כשירות אביה לצוות וטענותיה נדחות בזה. כשירות המנוח כחזקה וכדבר שבעובדה בעינן עומדות.
עקרון חשוב נוסף בבקשה לצו קיום צוואה הוא העיקרון של השפעה בלתי הוגנת
עפ"י סעיף 30(א) לחוק הירושה, צוואה שנערכה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח – בטלה:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה".
"החוק עניינו הוא בהשפעה בלתי הוגנת לאמור בהשפעה שאינה השפעת שיגרה – מעשה שבכל יום- אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות על פי מושגינו, מושגים של מוסר אישי ושל מסר חברתי."
ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331.
"רק מקום בו כלל הנסיבות.. מצביעות על קיומה של תלות "מקיפה ויסודית" של המצווה בנהנה באופן שממהות התלות ניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של המצווה בנוגע ליחסיו עם הנהנה, ניתן ללמוד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת".
ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פד"י לא (1) 372,278.
הפסיקה אינה קובעת מסמרות בעניין השפעה בלתי הוגנת וכל מקרה כשלעצמו ייבדק בהתאם לעובדותיו הלכה למעשה האם קיימת השפעה בלתי הוגנת או לא.
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813, נפסק כי על הראיות המבססות את עילת ההשפעה הבלתי הוגנת להיות משמעותיות "ולא די בהוכחת חשש בלבד להשפעה זו".
לצורך הכרעה גובשו בפסיקה מבחני עזר לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
מבחן העצמאות-
כאמור, צוואת המנוח נחתמה בפני עו"ד, צורף תצהירו, הוא נחקר בפניי בדיון ולפיו המנוח היה עצמאי מבחינה פיזית והכרתית – שכלית.
גם העדים לצוואה העידו התצהיר, ועדה אחת אף נחקרה, בדומה לעורך הצוואה לעניין עצמאותו והבנתו מבחינה שכלית את מהות הדברים.
מבחן התלות והסיוע (מידת התלות של המצווה בנהנים)-
קשרי המצווה עם אנשים אחרים-
מחן נסיבות עריכת הצוואה-על פי מבחן זה יש להוכיח כי הזוכה בצוואה לא היה מעורב בעריכתה.
יצויין ויודגש כי עצם השפעה על עריכת צוואה אינה מספיקה אלא רק השפעה שהיא לא הוגנת כזו שתנצל את תלותו וחולשתו של המצווה לטובתו של הנהנה כלל לא הוכח בענייננו.
ע"א 133/84 רכטמן נ' רכטמן, פ"ד לט(4) 769, בעמ' 772-773,
ש' שוחט, מ' גולדברג, י' פלומין, דיני ירושה ועיזבון, 2006, בעמ' 101.
כך ראה לעניין מבחני ההשפעה- דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813.
לעמוד הפייסבוק https://www.facebook.com/rslawfirm
