מכתב שכתב אחד מתושבי עוטף עזה שהגיעו למחות מחוץ לביתה של חה"כ עידית סילמן. המכתב יועד לבעלה של חה"כ, שהזמין את המוחים לשיחה בביתו.
נכבדי מר סילמן היקר.
נפגשנו אתמול (יום א') ליד ביתך, ושמחתי לראות את נכונותך לדבר ואני מאד מעריך אותה. שמחתי לראות אדם ערכי שמדינת ישראל יקרה לו. אולם הסיטואציה לא ממש אפשרה לנהל שיח, ולכן ברצוני להעלות בפניך מספר נקודות, כיון שהדברים בוערים בי ולא נותנים לי מנוח. אני בטוח שעתידה של מדינת ישראל חשוב לך, אולם המהלך שאתם הולכים בו – ואני כולל אותך כיון שהבנתי מדבריך שאתה תומך בו – הוא בעיני חמור ומסוכן, וברשותך אסביר מדוע. גם אם הדברים נאמרים בחריפות הם נאמרים מתוך כבוד והערכה.
ברצוני לפתוח בנקודה שהיא המהותית ביותר, ולצרף שתי נקודות שאף הן חשובות בעיני.
מדינת ישראל הצעירה עמדה בפני איומים קיומיים קשים וידעה מלחמות לא קלות, אולם עמדה בהם בגבורה, בזכות מסירות בניה ובחסדי שמים. ב"ה היא נבנתה, התעצמה והתבססה, ועומדת על רגליה בצורה מרשימה מבחינה בטחונית, כלכלית, מדינית, ועוד הישגים מדהימים שמציבים אותה כגורם חזק ויציב על מפת העמים.
אולם, האתגר העיקרי עדיין לפנינו.
אם מאמינים אנו, כבניה של הציונות הדתית, כי מדינת ישראל היא "יסוד כסא ד' בעולם"; אם מאמינים אנו כי עם ישראל לא נועד להיות עוד עם ככל העמים, אלא נועד לגלות בעולם את העניין האלוקי; אם מאמינים אנו כי התורה צריכה להיות נר לא רק לרגלי האיש היחיד אלא לרגלי האומה כולה; אם מאמינים אנו כי הציונות והדתיות הן לא רק צמד מילים שכנות אלא מחוברות ותלויות זו בזו; –
זה אומר שעוד דרך ארוכה לפנינו, והאתגר העיקרי עומד לפנינו.
וזה הבירור שמונח לפתחנו היום – המאבק על דמותה היהודית של מדינת ישראל! התבגרנו מספיק כדי לשאול מי אנחנו, כדי לעמוד על זהותנו. זהו תהליך בריא ומשמח, אולם הוא לא תהליך פשוט, ומחייב אותנו לעמוד על המשמר ולהבין שגם במאבק הזה נצטרך להיות מפוקחים, נחושים ואמיצים.
צריך להכיר את המציאות, גם אם היא לא נעימה. המאבק מתנהל מבית ומחוץ. אויבינו מבחוץ לא טומנים ידם בצלחת ומבינים שזה הסיכוי שלהם למנוע את המשך התקדמותה של מדינת ישראל לתפקידה האמיתי. לצערנו גם אחינו מבית, אהובים ויקרים, אולם טועים לחלוטין, שותפים במהלך זה. המטרה שלהם היא לרוקן את מדינת ישראל מזהותה היהודית. כן, ממש כך. לבטל את הייחודיות שלנו כעם וכמדינה.
זהו איום קיומי ממשי על מדינת ישראל, לא פחות ואף יותר מהאיומים הפיזיים שעמדו כנגדנו מאז הקמת המדינה. איום נטילת הנשמה הוא קשה וחמור מאיום נטילת הגוף. כיהודים מאמינים יודעים אנו כי נצח ישראל לא ישקר ועם ישראל יקום ויחיה למלוא קומתו גם הרוחנית. אולם אין זה פוטר אותנו מלעמוד על נפשנו ולהיאבק, כן ממש כך, כדי להביא להגשמת ייעוד זה.
על שולחן הכנסת מונחים היום עשרות חוקים, בנושאים של דת ומדינה, שכולם באים לשרת מטרה זו. אם בנושאים של גיור כהלכה, אם בנושאים של שמירת השבת, התא המשפחתי, הרבנות, ועוד כהנה וכהנה. תוכניות נוספות קיימות בשלבים שונים של הוצאה לפועל, דרך משרדי הממשלה ובדרכים נוספות. אני מניח שבחלק מסוגיות אלה יהיו בינינו חילוקי דעות מהי הדרך הנכונה לפעול כיום, במרקם הקיים במדינת ישראל. אולם כאשר מבינים את התמונה הכוללת אי אפשר להישאר אדיש. ובודאי שאסור לנו לשתף פעולה ולאפשר מהלך זה.
למחרת הקמתה של הממשלה המתוכננת, שבע"ה לא תצא לפועל, יש תוכנית מסודרת וכתובה כיצד לקדם מהלך זה. מדינת ישראל עולה על שולחן הניתוחים לתהליך מזוויע של הוצאת הנשמה.
כבניה של הציונות הדתית אנו מחוייבים לא רק לעצור מגמה זו אלא להעמיד תורה מסודרת שתדע לתת מענה עמוק לבירור שעומד בפנינו. אולם בודאי לא שייך שניתן יד להקמת ממשלת שמאל שזו מטרתה המוצהרת. אני מעריך את דאגתך לחולי הסוכרת – ואני בטוח שנקטת דוגמה אחת מני רבות – אולם כאשר על המשקל עומד עתידה של מדינת ישראל סבורני כי היא מכריעה את הכף. (אולי תטען שאני מוציא את דבריך מהקשרם בצורה דמגוגית, אבל כוונתי שהשימוש בטיעון מסוג זה מורה לדעתי כי אינכם מודעים לחומרת המצב ומה עומד על כף המאזנים).
כיצד תוכלו לעמוד מול שטף של חוקים אנטי יהודיים שיעברו בכנסת? מה יישאר אז מהכותרת "ציונות דתית" שאנו שייכים אליה? על הדתיות של המדינה ודאי לא תוכלו לשמור, וממילא גם לא על הציוניות.
האם תוכלו באומץ לומר אנו חוזרים בנו ומפרקים את הממשלה? או שגם אז תדאגו לחולי הסוכרת ולשאר טענות – נכונות כשלעצמן – אולם אינן עומדות בסדר גודל של השאלות הנידונות?
כפי שציינתי, בנוסף לעניין המהותי, ברצוני להוסיף עוד שתי נקודות בהמשך לדברים.
ראשית, יתכן כי תחלוק עלי בנקודה המהותית שהעליתי לעיל. או שתחלוק בהערכת המציאות – לדעתי מתוך חוסר ידיעה, או שתחלוק בניתוח ופרשנות המציאות, לאור השקפת עולמך.
אולם לו יהי כן, גם אם אתם סבורים שזהו המהלך הנכון – זהו צעד דרמטי מדי, דרמטי להחריד, מכדי לעשות אותו על דעת עצמכם! הרי ברור שלא על דעת כן ולא לשם כך נבחרתם! מנין הסמכות והלגיטימציה להחליט עבור בוחריכם – ובהקשר הזה עבור מדינת ישראל כולה! – מה טוב ונכון עבורם?!
ודבר נוסף, יתכן כי ביניכם ובין השותפים הפוטנציאליים יש הידברות נעימה ותחושה של שיתוף פעולה ואמון. אולם ברור לי כי לא מתוך כבוד ואמון הם צריכים את שיתוף הפעולה שלכם. המטרות שלהם הן כאמור מוצהרות וידועות, ומנוגדות לתפיסת עולמכם. כמובן כדרכו של המגרש הפוליטי יש כאן משחק בין אינטרסים. אבל במקרה הזה זה סיפור אחר לגמרי. מנצלים אתכם לצורך הגשמת מטרותיהם, אבל ברור לי שבתוך תוכם לועגים לכם איך אתם נופלים קרבן.
לועגים לכם ודורכים על כבודכם. הם בוודאי בעצמם שואלים איך אינכם מגלים נאמנות – לערכים שלכם ולבוחרים שלכם.בבית דין כאשר חושדים בעדים שהם עדי שקר שקבלו כסף להעיד – ואין כוונתי להשוות אלא ללמוד משם עיקרון – מסבירים להם כי בעוד הם סבורים שעשו עסקה טובה, הרי שהשוכרים ששכרו אותם לועגים להם ובזים להם. אני סבור שגם במקרה שלנו השותפים שלכם אינם באים מתוך כבוד ולא מתוך הערכה למאמצים שלכם, אלא לועגים לכם ודורכים על כבודכם, וכן, גם ישמחו אח"כ למצוא את הדרך להיפטר מכם, ולא בהכרח בדרכים נעימות.
אני אומר זאת בכבוד אולם בהרבה צער. אני קורא לכם: אל תפלו קרבן, חזרו בכם בטרם יהיה מאוחר מדי.
בתפילה שנזכה לישועת ד' ושנזכה להיות חלק ממנה. ברור לכולנו כי אנו נמצאים במצב קשה ובליבה של סערה, אולם לא ושוב לא – לא זה הפתרון, ולא זו הדרך שתובילנו מן הסערה אל חוף מבטחים.
מעריך את הקשבתך, ובכלל את מסירותכם לענייני הציבור.
בכבוד ובצער, מהול בתקווה לשינוי, יוסף מהעוטף.
