במבט חטוף, רעות בנימין היא אישה סטנדרטית מן המניין. ביום יום, רעות היא אשת חינוך, גרה ביבנה ואמא ל-4 ילדים. כשמכירים אותה לעומק מגלים יזמית עם סיפור חיים מורכב ומרתק שהחליטה לבחור ולהיאחז בטוב ולהטמיע את זה בכל העולם.

רעות היא שדרנית ברדיו החברתי הראשון ובנוסף הקימה ומנהלת קבוצת פייסבוק בשם "אנשי החדשות הטובות" אליה נוהרים ישראלים רבים שמשוועים להיחשף לתוכן חיובי ביום יום. בימים אלו הקבוצה חוגגת חדשות טובות משל עצמה לרגל הצטרפות החבר ה-100,0000 לקבוצה. לרגל ההצלחה אנחנו משתפים אתכם בראיון שקיימנו עם רעות בו היא מספרת את סיפור חייה המורכב, משתפת בהחלטה שלה לבחור בטוב ומתארת את הדברים הטובים שהיא נחשפת אליהם מאז הקמת הקבוצה.
"מה שהציל אותי בכל פעם מחדש היו החדשות הטובות"
בתחילת הראיון רעות משתפת באירוע טראגי שהתרחש בילדותה ושינה את חייה: "הסיפור שלי מתחיל בגיל 5 שם אני מאבדת את אימי ממש מול עיניי", משתפת רעות, "מאז, חיי היו מלווים ברצף אירועים מאתגרים במיוחד, ומה שהציל אותי בכל פעם מחדש היו "החדשות הטובות" שהייתי מוצאת".
כשרעות אומרת "מאתגרים במיוחד" היא מתכוונת לאירועים מורכבים נוספים שעברה בחייה מלבד היתמות הטראגית בגיל צעיר. במהלך השנים ניצלה מפיגוע ירי, והתמודדה עם מערכת נישואים שלא היטיבה איתה, ממנה יצאה עם השנים. על הדרך שבה שלל ההתמודדויות בחייה הובילו אותה להתעסק בחדשות טובות היא מפרטת בהרצאות שהיא מעבירה כיום.
"הבנתי שיש כוח עצום וקריטי בדרך בה אנחנו מביטים על המציאות גם אם נדמה שזה כנגד כל הסיכויים" משתפת רעות. כחלק מגישה זו, לפני כ-3 שנים היא החליטה לפתוח קבוצה בפייסבוק בשם "אנשי החדשות הטובות" בה ישראלים רבים שונים משתפים אירועי חדשות חיוביות הן מאתרי החדשות, והן מחייהם האישיים.
מה גרם לך יום אחד להקים את הקבוצה הזו ומאיפה הגיע השם של הקבוצה?

"החדשות הטובות זה מיזם חברתי תקשורתי. הוא לא קם ביום אחד, כפי שציינתי מקודם, יש חיים שלמים שעומדים מאחורי הרעיון והעשייה שלי. העמוד והקבוצה בפייסבוק הם חלק מרכזי, אבל החזון עוד גדול", כך אומרת רעות וממשיכה "המטרה היא להעלות על סדר היום באופן שוטף, רצוף ויומיומי, את החדשות הכי טובות, מעודדות ומאירות, על מנת להגדיל את החוסן האישי, החברתי והלאומי".
מתי היה הרגע שהבנת שהרבה מאוד אנשים בישראל צמאים לתוכן משמח? הייתה איזו קפיצה של עוקבים בשלב כלשהו או שזה נעשה לאט לאט?
"תמיד ידעתי שאנשים רוצים לשמוע דברים טובים, ומעבר לרצון, ידעתי וראיתי שיש צורך גדול לחדשות טובות, זאת למרות שלאורך כל הדרך תמיד אומרים לי, בעיקר אנשי תקשורת, בדיוק את ההיפך – שאין לזה ביקוש ואין בזה צורך", מספרת רעות.

"בשלב מסויים אני מאמינה שגם גרמו לציבור להאמין שזה לא מעניין על ידי הקטנה חוזרת ונשנית של הטוב, מה שגרם לכך, איך שלא נסתכל על זה, שלקחו לנו את הבחירה.
נוצר מצב שאנשים שלא רוצים להיות מוקפים בעיקר בשלילי – פשוט מתנתקים. בכל מקרה כך או כך יצא שאנחנו מפספסים המון טוב שקורה כאן וכך מפספסים את הטוב שיכול להתרחב, לגדול ולהשפיע לטובה, רק מעצם מתן במה לאירועים טובים", ממשיכה רעות, "ואז הקורונה כמו הקורונה, שהעירה בנו הרבה חלקים גם ברמה אישית וגם ברמה קולקטיבית, נתנה לנו גם פתח לזה, וחשפה את הרצון והצורך של האנשים להתעדכן גם בטוב. הייתה בשלב הזה קפיצה של חשיפה שמאז ממשיכה לגדול".
"המסר שלי כעת הוא שהחדשות הטובות זה לא טרנד או גחמה חולפת – זו דרך חיים. הרבה אנשים מצטרפים ומאזנים את שגרת היום שלהם, ורק זה כשלעצמו מביא רפואה לעולם, ובטח כאשר ההשפעה הטובה מתבטאת בעוד דרכים".
כמה שעות את משקיעה ביום בעמוד? זה בהתנדבות?
"אני משקיעה המון שעות, אנרגיה וכסף. זה כרגע בהתנדבות. אני ממשיכה לפתח את המיזם ויודעת שכדי לעשות חדשות טובות ברמה ובדרך שראוי לעשות, צריך לעבוד בזה, ולא רק אני לבד – אלא עם עוד כמה וכמה ידיים ולבבות".

מה גורם לך לקחת סיפור ולפרסם אותו? יש איזה מכנה משותף לסיפורים שיותר נוגעים בך מכולם?
"כשיש סיפור מפתיע לטובה, מרגש, נוגע, משמח, מה שיכול לשפוך אור טוב על החברה בה אנו חיים, מה שיכול לעודד אנשים, לשמח אותם, לתת כוח. הסיפורים שמרגשים אותי בחדשות הטובות הם הרבה מאוד פעמים סיפורים טובים שצמחו דווקא מהמקומות הכי חשוכים או הכי לא צפויים. רוב החדשות הטובות הן כאלה".
"חדשות טובות, בתפיסה שלי ובדרך בה אני מקדמת ובונה את המיזם, הן לא רק סיפורים ורודים, זה החלק המועט. חדשות טובות יכולות להיות נתון מעודד דווקא מתוך משהו קשה או התפתחות חיובית מתוך התמודדות מאתגרת או עצובה. החדשות הטובות יכולות להיות השראה מתוך מקומות חשוכים. זה רחב מאוד".

את יכולה לתת דוגמה לסיפור שפרסמת וממש נגע בך?
"צעירים מהחברה הבדואית שהגיעו לבית עלמין שנעשה בו וונדליזם על ידי בני העדה שלהם, הגיעו לתקן ולטפח את מה שנהרס".

רעות משתפת בסיפור נוסף שריגש אותה במיוחד: "הסיפור על שירה איסקוב לאורך כל הדרך – התרומות שנאספו עבורה תוך זמן קצר, השיפור במצבה, מגורים במשך שנה חינם בדירה בכרמיאל שהציעו לה, תיקון חוק האפוטרופסות שעבר גם בזכותה ועוד.
היה גם תושב יהודי מהיישוב עלי שהחזיר רכוש לתושב ערבי מהכפר הסמוך ובפגישתם כל אחד הם הביא את ילדיו כדי להיפגש וללמד אותם על שכנות טובה ונשארו בקשר".
אפרופו שירה איסקוב או אירוע השחתת בתי עלמין על ידי פורעים מהחברה הבדואית: כשיש ברשת פרשייה שלילית, לא מתחשק לך להפיץ אותה כדי שהבעיה תיפתר? לזעוק את הזעקה של מי שנעשה לו עוול? מצד שני זה חדשות שעושות רע לאנשים.
"אתה מעלה כאן נקודה חשובה. אני אתחיל במילת המפתח – איזון. כמי שמקדמת חדשות טובות, חשוב לי לומר שאני לא נגד השאר. יש צורך לבקר ולחשוף ולהתעסק עם השלילי כדי לטפל בו וזה חשוב, אבל צריך להתעסק עם השלילי גם באופן מושכל ובאופן מאוזן ואחראי!".
"המצב כיום", ממשיכה רעות, "הוא ללא ספק חסר איזון וחסר אחריות באופן קיצוני. אם התקשורת מיידעת אותנו ומפיצה משהו שלילי כי חשוב מאוד שנדע אותו, עליה לזכור שחשוב גם לשים על סדר היום איזון, בטח כשהיא יודעת שהיא בונה ומתווה מציאות. גם לזעוק זעקה של מישהו צריך לדעת איך לעשות זאת מבחינה תקשורתית. ישנו מחקר שמראה שאחד מגורמי הסבל העיקריים של תקופתנו הוא – 'חפירה בתכנים שליליים', וזה אומר הכל".
"אני מדברת על הנושא באופן הכי רדוד כאן" משתפת רעות, "זה עולם שלם. זה הזמן לומר שהמושג 'חדשות טובות' הוא כל כך לא פשטני, יש לו רבדים שונים ועמוקים".
מה התגובה שלך כשיש ברשת פרשייה לא חיובית שהופכת לויראלית וסוחפת את כל הרשת, לעומת מעשה טוב ומרגש שפרסמת ומקבל פחות חשיפה?

לפני שהיא עונה, רעות בוחרת להתעכב ולהתמקד בתכנים שכואב לה שמופצים ברשת: "אין חלוקה דיכוטומית בין טוב לרע. אבל כן, יש פרשיות, כתבות, אייטמים, פרשנויות או עדכונים כל כך צהובים, רדודים ומזיקים זה שסוחפים את כולם לתוך כלום ושום דבר, או גרוע מכך – מזיקים, וזה עצוב. יש דברים חשובים אבל החפירה בהם מזיקה". בהמשך, היא מתארת מה היא עושה במצבים כאלו: "בנוגע להרבה דברים שקורים וסוחפים רבים לעסוק בהם, אני מתחילה לבדוק דווקא שם את הצדדים הנוספים שעליהם אפשר וצריך לספר בחדשות הטובות. שיפור במצב, תיקון עוול, התקדמות לטובה, השראה, וכדומה. יש הרבה מאוד דוגמאות לכך, וכמו שאמרתי, לרוב, החדשות הטובות הן כאלה שמגיעות מתוך קושי או משהו שנתפס בעינינו כשלילי, זה גם הדברים שאנחנו מביאים בחדשות הטובות".
תגובה שקבלת מגולש בעמוד שממש נגעה בך:
"יש הרבה, אני מקבלת על בסיס יומיומי הודעות מאוד מרגשות" אומרת רעות ושולפת הודעה שהתקבלה: "אם היית יודעת עד כמה את מצילה הרבה אנשים מדיכאון עם הקבוצה הזאת. חובה לשמור עליה. הקבוצה היחידה שלא מכניסה לדיכאון".
אם הייתי מכניס אותך לשיחה באולם כשבקהל מקשיבים לך אנשי תקשורת, פוליטיקאים ואנשים שהם משתמשים ברשתות החברתיות ביום יום. מה היית אומרת להם?
"כפרה עליכם, לומר שחדשות טובות זה לא מעניין, זה כל כך לזלזל בציבור. אין כמעט תוכן שאי אפשר להגיש אותו בצורה מעניינת, אז בטח ובטח חדשות טובות, מרגשות, מפתיעות ומשמחות. תסלחו לי, אבל קורים פה כמה דברים שעומדים בניגוד מוחלט למה שהאמנתם בו עד היום על חדשות טובות. למעלה ממאה אלף אנשי חדשות טובות לא טועים, וזה גדל מיום ליום. החדשות הטובות זה לא נייס טו האב, איטס מאסט האב!".
לתגובות לכתב והצעות לחדשות משמחות: [email protected] ,050-4717764
תודה לארז שקד שסייע בהכנת הכתבה.
