סעיף 75 לחוק הירושה מטיל חובה על כל אדם שיש לו צוואה של אדם אחר למסור את הצוואה לרשם לענייני ירושה מייד לאחר שנודע לו על מות המצווה. מי שמפר חובה זו, צפוי לעונש של מאסר שלושה חודשים או קנס. מטרת חובת מסירת הצוואה לרשם לענייני ירושה הינה לאפשר למי שמעוניין בכך לעיין בצוואה שבידי הרשם, ולהגיש בקשה לצו קיום הצוואה או התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה.
וכך קובע סעיף 75 לחוק הירושה:
"75. מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה.
- מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה.
- המפר הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שלושה חדשים או קנס."
סעיף 76 לחוק הירושה קובע שבמידה שנמסרה לרשם צוואה לפי סעיף 75 לחוק, ולא הוגשה בקשה למתן צו לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או מסירת הצוואה כאמור (לפי המאוחר מביניהם), הרשם ימסור הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה, וגם יודיע על כך ברבים.
היקף חובת מסירת הצוואה
חובת מסירת הצוואה הינה מוחלטת ואינה מסויגת בדבר, כך שאין כל מקום לשיקול דעת האם יש למסור את הצוואה או לאו. יש למסור את הצוואה בכל מקרה.
התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 75 לחוק הירושה הינה כה חשובה, והמטרייה של דיני צוואות הינה כה שברירית ורגישה, עד שלא ניתן להשאיר מקום אפילו לחריץ צר שבצרים לקיומן של התלבטויות באם למסור את הצוואה או לאו (בש"א 14801/04 ד.א. נ' ב.א.).
מסירת הצוואה לידי הרשם צריכה להיות מיידית. הביטוי "מיד" שמופיע בסעיף זה מעיד על גישה קפדנית לחובה שהוטלה על ידי המחוקק. הציווי למסור את הצוואה איננו בגדר המלצה, אלא נושא בחובו מאסר או קנס. זהו הסעיף היחידי בין סעיפי חוק הירושה שקובע עונש ברור על אי מילוי הוראה שנקבעה בחוק הירושה לגופו. סעיף זה נועד לא רק כדי למנוע את הסתרת הצוואה, אלא הוא גם מעביר מסר לאנשים שאינם קשורים כלל לתוכן הצוואה, שאסור אף להם להיות אדישים כאשר בידם מצויה צוואה, וחובה עליהם למסור אותה לרשם לענייני ירושה. חובה זו היא בעלת משמעות אזרחית ופלילית כאחת, כך שמי שאינו נוהג על פי האמור בסעיף 75, לא רק שאינו מצטיין באזרחות טובה, אלא הוא, כפשוטו, גם עבריין (רמ"ש 41588-07-20 י.ט. נ' ט.א.).
האם חובת מסירת הצוואה חלה גם על צוואה שאינה תקפה לכאורה?
בבש"א 14801/04 ד.א. נ' ב.א. נקבע שחובת מסירת הצוואה חלה על כל צוואה, לרבות צוואה שאינה תקפה לכאורה לדעתו של מי שמחזיק בה.
תכלית המחוקק בסעיף 75 לחוק הירושה הינה חד משמעית וברורה: לדאוג לכך שכל צוואה שנכתבה תתגלה ותופקד אצל רשות מוסמכת. את נחישות המחוקק בעניין זה אפשר להסיק מעצם קביעת עונש בצדו של אי מילוי ההוראה. זהו למעשה הסעיף היחיד בין סעיפי חוק הירושה הרבים שקובע עונש ברור על אי מילוי הוראה שנקבעה בחוק הירושה גופו. לא בכדי בחר המחוקק בהוראה שמנוסחת בצורה מוחלטת וקטגורית, וזאת על מנת שלא להשאיר שום שיקול דעת ו/או ספקולציות בידי מי שבידיו צוואה באשר לתוקפו של המסמך. החובה היא למסור כל צוואה שנמצאה אחרי מות המוריש, על מנת למנוע עשיית דין עצמי וקבלת החלטה בידי מחזיק הצוואה – האם צוואה זו תקפה, אם לאו. מי שאחראי על בדיקה זו היא הרשות המוסמכת בלבד.
לפיכך, כל הדיון בנוגע לתוקפה של צוואה אינו משליך על חובת המסירה לפי סעיף 75 לחוק הירושה. הרשות המוסמכת היא זו שתבחן, הלכה למעשה, האם צוואה בטלה או לאו. אף אדם, גם לא עו"ד, אינו יכול לקבוע על דעת עצמו שהצוואה אינה בת תוקף ומבלי להעמיד העניין לבחינת בית-המשפט. הרציונל שעומד בבסיס החוק הוא שהחובה למסירת הצוואה היא גורפת, וזאת במטרה למגר את הסכנה שעו"ד או כל אדם אחר ייטול לעצמו את הדין ויקבע כי הצוואה בטלה.
ניתן גם לקבוע חזקה שאומרת שכאשר נמצאה צוואה פיזית לאחר מות המנוח, בין בידי עו"ד שערך אותה ובין ידי אדם אחר, אין מערערים עוד על תוקפה. קיימת חובה למסרה לרשות המוסמכת ורק היא תקבע את תוקפה.
האם יש צורך בכוונה מיוחדת להסתיר צוואה?
כדי לעבור על סעיף 75 לחוק הירושה, אין צורך בכוונה מיוחדת להסתיר צוואה או לשבש הליכים (רמ"ש 41588-07-20 י.ט. נ' ט.א.).
מי שמסתיר צוואה בכוונה, מבצע עבירה חמורה יותר, וזאת לפי סעיף 395 לחוק העונשין, שקובע כי "המסתיר כתב צוואה בכוונה להונות, בין שהמצווה חי ובין שהוא מת, דינו מאסר חמש שנים."
אי תחולת חיסיון עו"ד-לקוח על חובת מסירת צוואה שנערכה באמצעות עו"ד
חובת מסירת הצוואה הינה חובה שמוטלת על כל אדם שמחזיק בצוואה של מישהו אחר. כידוע, צוואות רבות נערכות באמצעות עורכי דין, שלרוב גם משמשים כאחד העדים לצוואה, כך שישנם לא מעט עו"ד שמחזיקים בידיהם עותקים מהצוואות של לקוחותיהם שנערכו בסיועם.
בפסיקה נקבע שככל שעו"ד כלשהו מחזיק צוואה שהוא סייע בעריכתה, ונודע לו על מות הלקוח שלו, מחובתו אף הוא למסור את הצוואה לרשם לענייני ירושה, וזאת מבלי שיחול על כך חיסיון עו"ד-לקוח.
פסיקה זו נומקה בכך שהמחוקק ציווה מפורשות על כל מי שיש בידו צוואה למסור אותה לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה. מצוות המחוקק, הנחושה והנחרצת, היא שכל צוואה שנכתבה תתגלה ותובא אל הרשות המוסמכת. אמנם, הצוואה כשלעצמה חודרת אל פרטיותו של המצווה, וחושפת את צפונות ליבו ואת מאווייו הכמוסים ביותר. חרף זאת, הדין מורה על חשיפתה ללא כל שיקול דעת למי שמחזיק בצוואה. נמצא כי עריכת צוואה, גם אם בחייו של המצווה מצויה תחת חסיון עו"ד-לקוח, אינה חוסה תחת החיסיון לאחר פטירת המנוח (רמ"ש 42302-10-15 א.צ נ' י.צ.).
מאחר שחובת המסירה הינה מוחלטת, הרי שכל חובת נאמנות או תנאי שהתנה מפקיד הצוואה בידיו של המחזיק בה ולפיו אסור לו למסור את הצוואה למישהו אחר, נסוגים מפני הוראת החוק, ובכלל זה הגנת החיסיון בין עורך דין ללקוח שהלך לבין עולמו (בש"א 14801/04 ד.א. נ' ב.א.).
פנו אל עורכת הדין אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג שינויים לאחר מות המוריש וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!
יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.
עו״ד אסתר שלום
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731
