בפרשת השבוע כתוב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". איך אפשר להיות בענווה כאשר אתה משה רבנו? אתה מנהיג של עם שלם, אתה מבצע בציווי אלוקים עשר מכות במצרים, אתה מוביל אותם בקריעת ים סוף, אתה עולה להר סיני במשך ארבעים יום וארבעים לילה בלי אוכל ושתייה, ומעל הכול – אתה מדבר עם בורא העולם און ליין. איך אפשר אחרי כל זה להישאר עניו? ועוד מכל האדם?
הרבה תשובות בדבר. אבל נקודה אחת שכל אחד מאתנו יכול לאמץ כדי לפתח ענווה הינה, כמו שאמר כבר החכם, מה שאני יודע – זה שאני לא יודע.
מורה בארה"ב החל לקרוא לילדים בכיתה שלו כתבת עיתון: ספינת תענוגות שיצאה לשיט, התנגשה בקרחון והחלה לטבוע. סירות ההצלה לא הספיקו להכיל את כל האנשים. נשארה קבוצה גדולה של אנשים על הסיפון ונותרה סירת הצלה אחרונה. הגיע תורו של זוג אחד לקפוץ לסירת ההצלה, אבל הודיעו מסירת ההצלה שרק אחד מהם יכול לקפוץ. הבעל קפץ, ואשתו צעקה לעברו… פה עצר המורה את הקריאה, ושאל את התלמידים: "מה לפי דעתכם האישה צעקה לעברו?", "רשע, אגואיסט, תמיד חשבת רק על עצמך", אמר אחד התלמידים. "אמא שלי תמיד צדקה", אמר אחר.
ואז אחד הילדים הצביע ואמר: "תשמור על הילדים". כולם הסתכלו לעברו, והמורה שאל: "מהיכן אתה יודע, קראת את הכתבה?" אמר לו אותו ילד, "לא, אבל שיערתי כי זה מה שאמרה אמא שלי לאבא שלי לפני שהיא נפטרה".
אמר המורה שאכן כך היה. האישה הייתה חולה סופנית, וכבר לא נשאר לה הרבה זמן לחיות. והזוג החליט שבמקום להישאר סתם בבית החולים או בבית, הם יעשו סוף אחר לזוגיות שלהם. כשרק אחד יכול היה להינצל, האישה ביקשה מבעלה שיקפוץ ושישמור על הילדים.
אם אתם רוצים לזכות לענווה, תמיד תזכרו שבחיים רב הנסתר על הנגלה. כל סיטואציה, וכל אדם – מה שאנו רואים מהם הינו רק קצה קצהו של הקרחון. האדם החכם באמת יהיה גם העניו באמת, שכן הוא מבין ויודע שישנם הרבה דברים שהוא לא יודע.
משה רבנו מלמד אותנו שאתה יכול להיות מנהיג, אתה יכול להיות בעל דרגה רוחנית שאין כמוה וגם כנראה לא תהיה, ועדין להישאר עם ענווה מופלאה, שכן דווקא שם, "מלמעלה", כשאתה קרוב לאלוקים – אתה מבין כמה כולנו עדין קטנים ולא יודעים.
יהי רצון שנזכה אף אנחנו לענווה, צניעות וכבוד הדדי.
פורסם בעמוד האינסטגרם של הרב יצחק פנגר.
