הגרעין התורני בעיר לוד עלה בשבועיים האחרונים לכותרות למרות שלא היה חפץ בכך כלל. אין מי שלא ראה את התמונות המזעזעות מבתי הכנסת, הרכבים, והדירות שהוצתו והושחתו. לכולנו כאב על כל התפרעות ערבית או אירוע ירי שהיה בעיר, ואיך אפשר בלי להזכיר את שמו של יגאל יהושע הי"ד שנרצח לאחר שעבר לינץ'.
הגרעין הוקם בשנת 1996 ע"י משפחות חלוצות שחברו לוותיקות יותר בעיר, התפתח בקצב מסחרר ונחשב כיום לגרעין התורני הגדול בישראל. העיר לוד היוותה עד כה סמל לדו קיום פשוט ומכבד, אלא שהפרעות הערביות ביהודים תושבי העיר טרפו את כל הקלפים מחדש. מיד עם תחילת האירועים הוקם חמ"ל וגויסו מתנדבים שישמרו על ביטחון התושבים – תפקידים שמטבע הדברים מאוישים על ידי גברים.
אם כן, מה תפקידן של נשות העיר בכל הסיפור אתם שואלים? חכמינו דרשו ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידין להיגאל", ואין מדויק יותר ממשפט זה כדי לתאר את פעילות הכוח הנשי בשגרה השוטפת וגם בימים האחרונים.
2+"חלק פעיל לגמרי בניהול האירוע"
"בעקבות הפרעות נכנסתי לחמ"ל של רמת אשכול. הייתי בערך האישה היחידה כשנכנסתי לשם", מספרת קרן אשחר, מהנדסת מחשבים שגרה בשכונת רמת אשכול. "הנשים בעיר לא מפסיקות לפעול כדי לרומם את העיר ולסייע לצאת מהשבר", מוסיפה נעמה פרנקל משכונת נווה נוף, ראש מדרשת 'או"ת לינדנבאום' לוד ומורה באולפנת צביה בעיר. "הן לקחו חלק פעיל לגמרי בניהול האירוע, בתפעול הנוער, בסיוע נפשי ופיזי למשפחות שחוו את הטלטלה הזו (כלומר, כולנו), בהקשבה לצרכים הרבים שנוצרו ובמציאת פתרונות. חברות מהשכונות השקטות יותר דואגות לבשל ולכבס עבור אלה שהחיים שלהן הפכו למאתגרים יותר, ומסייעות גם לשכנים המבוגרים יותר ולמי שלא שייכים לקהילה ומתמודדים לבד".
וכל זה רק בשבועיים האחרונים. מה קורה ביומיום? פרנקל היא חברה בניהול גמ"ח חסד בעיר, ומרכזת את פרויקט 'שולחן השבת' המקסים בו משפחות רבות מהגרעין מכינות אוכל עבור קהילה של כ-250 משתתפים קבועים, שמתאספים לסעודות שבת וחגים במוקדים מרכזיים בעיר, וזוכים לסעוד ולחגוג ברווחה. "אנחנו שותפות בהירתמות לצרכים באופן יומיומי, ניהול פרויקטים למיניהם, מעורבות בוועדים השונים של השכונה ושל הקהילה, בוועדים העירוניים של בתי הספר והגנים, של הנוער ועוד ועוד".
2+"התגאינו בדו קיום של לוד"
קרן ונעמה הגיעו ללוד כי חיפשו מקום מגורים נוח עבורן במרכז הארץ שיכלול עשייה מיוחדת וחיבור, ומצאו בה "קהילה נהדרת שכיף להשתייך אליה" ויוצרת "מפגש וקשר עם עם ישראל בטבעיות של החיים". המשמעות הגדולה שקיימת ביישוב יהודי של העיר באה לידי ביטוי עבור קרן "בקשר עם שכנים יהודים שכבר לא מכירים מה זה יהודי בבניין".
נעמה מוסיפה על כך ומספרת על ההשתדלות "לגור בעיר מתוך נורמליות. ביומיום זה מתבטא בחברים שלנו ושל הילדים, בקשר עם השכנים ברחוב ועם תושבי מהשכונה. זהו קשר שלא היה יכול להיווצר לולא המגורים פה. חווינו עד כה שגרה ברוכה ונעימה שיש בה כבוד הדדי, סקרנות, רצון להכיר, וניסיון לרקום חיים משותפים ועדינים עם המגזר הערבי. רקמה כזו שיש בה הפרדה טבעית אך גם כבוד ושיתוף מעצם החיים הקרובים. התגאינו בדו קיום של לוד, ובפסיפס התרבויות".
שתיקה ערבית צורמת
אלא שהתקריות הקשות שעברו עליהם העמידו הכול בסימן שאלה. "השבוע האחרון היה מטלטל", אומרת נעמה בגילוי לב. "חווינו פחד גדול על חיינו ועל חיי החברים הקרובים. חווינו בתוכנו כעס עצום. השגרה שהכרנו התנפצה לרסיסים, האמון נשבר לגמרי! הסתבר לנו שכל אחד ברחוב ובבניין מסוגל להפנות אליך את הגב ברגע האמת. הכאב הזה 'דוקר' בחזה".
עם זאת, היא משערת שהפורעים הערבים בעיר הם לא הרוב, ומזכירה שלא כולם מתנהגים כך: "ברור לי שיש איזה רוב דומם… דומם מדי. רוצה לקוות שאותו הרוב היה רוצה לראות אחרת את החברה שלו. כמובן שיש הבדלים בחברה הערבית ולא כולם מיקשה אחת, אבל השתיקה של אותו רוב דומם צורמת באוזני, וגורמת לי לחשוש שגם אם אותו הרוב לא לקח חלק פעיל בפרעות – הוא לא מתנגד ולא עצוב ממה שקרה. הלוואי שהם לאט לאט יעזו להתגלות מעל פני השטח ולהוביל איזה שינוי בתוכם".
2+"אני פה ולא הולכת, כי זו העיר שלי"
השאלה המתבקשת היא האם המצב הביטחוני גרם להן לשקול מחדש את המגורים בלוד: "בטח שגרם לחשוב פעמיים – אבל אני בוחרת את העיר בינתיים", אומרת קרן. "האם זה גרם לי לחשוב פעמיים? בוודאי. אפילו יותר!", משתפת נעמה. "אבל לא במובן שיש בו ספק. אלא לחשוב פעמיים ויותר כמה טוב שאני פה. כמה אני קשורה לעיר, כמה פשוט לי שאני פה ולא הולכת, כי זו העיר שלי. השבוע הזה הבהיר לי כמה אנחנו קרובות – לוד ואני. וגם להיזכר כמה העיר הזו חשובה, מרכזית, ואהובה. כמה היא זקוקה לנו, וכמה אנחנו חלק ממנה".
"היא מזכירה לנו שאנחנו ממשיכים פה את ההתיישבות התנאית שחיברה בין ירושלים למרכז, ולכן אנחנו משתדלים לאמץ את צחוקו של רבי עקיבא הלודאי גם כשראה שועל יוצא מהמקום הקדוש ביותר. צחוק שמבין שהשועל הזה הוא תהליך הגאולה, ולולא הוא לא תהיה גאולה".
