מלחמת דת?
כאשר שורפים בתי כנסת וישיבות – זו מלחמת דת.
כאשר מחללים קדושת ספרי תורה – זו מלחמת דת.
כאשר שורפים מכוניות רק אחרי שווידאו שהן של יהודים – זו מלחמת דת.
כאשר חוסמים דרכים ומכים נוסעי מכוניות יהודים בלבד – זו מלחמת דת.
כאשר האלימות מלווה בקריאות "ברוח בדם נפדיכ יא אקצא" – זו מלחמת דת.
כאשר המאבק מתואר ומתוייג כג'יהאד – זו מלחמת דת.
כאשר המאבק הוא נגד "התנחלות" יהודית בארץ ישראל, אפילו בתוך "הקו הירוק" ביפו או בלוד – זו מלחמת דת.
כשהג'יהאדיסטים בעזה, בירושלים, בלוד, ביפו ובעכו מתאחדים – זו מלחמת דת.
זו מלחמת דת כאשר האלימות מלווה בצעקות "ח'יבר ח'יבר יא יהוד, ג'יש מחמד סיעוד" – "ח'יבר, ח'יבר, הו יהודים, צבא מחמד עוד ישוב." (ח'יבר היה נווה מדבר ליד אלמדינה שבו ישבו יהודים, ומחמד שחט את הגברים ולקח את הגברות).
אבל כל מיני אנשים אצלנו, שאורח חייהם ודרך חשיבתם מנותקים מדת, מנסים לשכנע אותנו שהבעיה היא טריטוריאלית, לאומית, כלכלית, אזרחית ו/או משפטית, כי הם אינם מסוגלים להבין, להפנים ולהודות בעובדה שבסיס הבעיה שלנו עם שכנינו היא דת האסלאם, שעל פיה ליהודי אין זכות למדינה בכל שטח שהוא כי היהודי חייב לחיות תחת כנפי האסלאם כ"אהל ד'ימה", "בני חסות", במצב של "מסכנה" – מסכנות, עם זכויות מוגבלות בלבד.
על פי האסלאם, היהדות (כמו כל הדתות האחרות) היא "דין באטל" – "דת בטלה" – בעוד שרק האסלאם הוא "דין חק", "דת אמת", ולכן אין שום הצדקה להקמת מדינה יהודית וקיומה. על פי הגישה האסלאמית, היהודים אינם עם אלא קהילות השייכות לכל אומות העולם, ולכן אין עם יהודי הזכאי למדינה משלו. על פי האסלאם, פלסטין בכל שטחה היא שטח ווקף אסלאמי שאין דרך להוציאו משלטון האסלאם ולכן למדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, אין זכות קיום אפילו אם הייתה בשטח סנטימטר מרובע על חוף תל אביב.
את מלחמת הדת נגד ישראל הוביל חאג' אמין אלחוסייני, ובהמשך תנועת האחים המוסלמים, בסניף הפלשתיני שלה חמאס, ובסניף הישראלי שלה, התנועה האסלאמית. כל הפלגים הללו מקבלים את השראתם מהדת, לא ממשהו אחר.
קבלת ישראל על ידי מוסלמים, בארץ ומחוצה לה, היא רק לפי כמה שהיא חזקה ובלתי מנוצחת. והם ימשיכו לקבל את מציאותה של ישראל רק כל עוד היא תהיה חזקה ובלתי מנוצחת. רק ישראל חזקה, מאורגנת, נחושה ובלתי מנוצחת תוכל לשרוד באזור העלוב והמסוכסך ששמו "המזרח התיכון".
