ההתפרעויות המזעזעות שהיו בלוד, הפחד ללכת ברחובותיה והאימה ממה שעוד מצפה לתושביה, הביאו את היוצר דודי בר דוד לכתוב על עיר הולדתו שהפכה לשדה קרב. אפילו שיר הוא כתב עליה, 'כל החלומות תפוסים', בו בר דוד מספר על חוויות הילדות שלו, והערב (ד') הוא מעלה אותן שוב – רק שהפעם בהקשר עצוב וכואב.
כך כתב:
"לוד אהובתי מה קרה לך?! איך השתנית לי ככה?! הילדות שלי, הזיכרונות מבית הספר, התיכון, השכונה… ההופעות הראשונות עם הלהקה במתנ״ס, שיעורי הגיטרה בקונסרבטוריון, הדשא עליו נזרקנו הכי רחוק משיעורי מתמטיקה. לוד שלי, את השישי שלי אצל ההורים, בית הכנסת של הגרוזינים, התוניסאים בשבתות, בחגים… את הקול של המואזין שמתערבב עם הרמקולים שמנגנים בשישי אחר הצהריים כי תכף השבת נכנסת".
"לוד שלי, מה קרה לך?! איך השתנית לי ככה?! נכון שלא מעט שנים עברו עליך ועליי מאז שגרתי בך, נכון שהתחתנתי הבאתי ילד ושאני כבר לא לגמרי שלך – אבל רציתי שתדעי שגם אחרי כל השנים האלה אני לא באמת מרגיש 'תל אביבי' בעיר הזאת, והנה אני שוב מוצא את עצמי כותב עליך ונזכר שוב בעצמי".
"לוד כפרה עליך, איך השתנית לי ככה? איך הפכת למפחידה, למסוכנת? כמה חום היה בך לכל מי שהגיע להסתובב בתוכך: סיבוב בשוק, קניות אצל חיים מילר, חומוס אצל סובחי. חיים פשוטים. לוד אהובתי, אני מתגעגע אליך. נשבר לי הלב".
דודי בר דוד – 'כל החלומות תפוסים':
