אפרים איובי הי"ד נרצח בפיגוע ביום ראשון בבוקר, כ"ג בחשוון תשנ"ד (07.11.1993). אפרים את הרב דרוקמן לשיעור בקרית-ארבע, ובדרך, לפני חברון, עקפה אותם מכונית ערבית וממנה נורתה עליהם אש אוטומטית. אפרים נהרג במקום והרב דרוקמן נפצע.
הבוקר, מפרסם אביחי איובי, בנו של אפרים הי"ד שנולד חמישה חודשים לאחר הפיגוע, טקסט נוקב בו הוא קורא למנהיגי המדינה לעשות סוף לפיגועים הרבים בארצנו.
כך כתב:
אבא שלי נרצח לפני 27 שנה.
ולא משנה כמה זמן עבר, וכמה מדינת ישראל התקדמה – דבר אחד לא השתנה.
לא היה לנו אף מנהיג שקם ואמר חלאס. לא היה מנהיג שהבטיח את שלומנו בצורה מוחלטת. לא קם פה איש שאמר יש גבול. צריך לעשות סדר.
תמיד דמנו הותר בתוך בליל של שיקולים כמו לחץ מהאמריקאים או 'לא להבעיר את המזרח התיכון'.
לא קם פה מנהיג שהלך לפי השכל הישר והראה לכל פורע חוק, מפגע בודד, אירגוני הטרור, זורקי האבנים, מציתי השרפות ומשפחות מחבלים שאנחנו כבר לא עם נרדף.
לא קמה פה מערכת משפט שההגיון הבריא ומיגור הטרור עומד לנגד עיניה.
החלק הכי קשה בשכול שלי זו הידיעה שאני לא הייתי האחרון ושסוף השכול הזה לא נראה באופק. החלק הכי קשה ביתמות שלי זו הידיעה שכל יום מתווספים לחיים המטורפים שלי עוד ועוד אחים לגורל.
גורל שאף מנהיג לא רוצה באמת לסיים. התשובה לפרעות שעושים בנו היא תמיד עם איפוק או אופק מדיני. אף פעם זה לא חלאס.
לא אומר שיש פתרון קסם. רק אומר שיש דברים שצריך לחתוך. ומי שיש לו מה להגיב, אני ממש רוצה לשמוע, אבל לפני כן תסתכלו על התמונה הזו.
זו אמא שלי, בת 28 עם ארבעה ילדים ובתחילת הריון, בהלוויה של האיש שהיא הכי אהבה, אבא של הילדים שלה.
ואף מנהיג לא אמר חלאס.
