"הנהגה יקרה": לזמר דוד דאור נמאס מהמצב

הזמר והיוצר דוד דאור, מפרסם טקסט ארוך בו הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי ההנהגה בישראל וטעון כי "אין שום חשיבה אסטרטגית ברורה, אין יעדים, אין נסיון אפילו למצוא פתרון כלשהו לסרטן המתפשט הזה שנקרא חמאס".

דאור כתב כי המצב בו ארגון החמאס פעם אחר פעם מנהל סבבי מלחמה וגורר את ישראל למצב חירום הוא בלתי נסבל והוסיף: "אין בעיה שאין לה פיתרון, כזה או אחר, אך המצב הזה כפי שהוא, לא יכול להימשך עוד".

https://www.c14.co.il/%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%91-%d7%92%d7%a0%d7%a5-%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9a-%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa/

דבריו המלאים של דוד דאור:

עדיין מלקקים את פצעי הקורונה. החיים בקושי חזרו לשגרה וכדי שלא נשתעמם חלילה ונחווה קצת שקט, החמאס שולח טילים ושוב מנסה להסעיר מדינה שלמה.

מזכיר לנו עד כמה השנאה העיוורת היוקדת בו לא שככה. כמו יתוש מעצבן, שחייב להראות נוכחות, פועל הוא ללא לאות, מזמזם את זמזומו הטורדני, זמזום שלצערי – לא כמו יתוש מצוי, כל רצונו לגזול חיים. ריטואל מלחמה חסר כל תוחלת, שלא מאפשר לחיות בשקט.

כאילו, מה כבר ביקשנו, סה"כ חיים נורמליים, בלי ההרגשה שכל הזמן קמים להורגך, כמו בארצות נורמליות.

האזרח השבדי, או האנגלי, או האיטלקי, לא מתעורר כל בוקר בפחד, שמא ינחת חלילה טיל על ביתו, או על כל מקום אחר בעיר מגוריו. יש מספיק בעיות קיומיות לחשוב עליהן גם בלי אזעקות וטילים.

שוב התמונות של תושבי הדרום האומללים חוזרות על עצמן, הפעם הצטרפו אליהם גם תושבי ירושלים ועוד כמה ערים, ההתנהלות מוכרת, אותם פרשנים בכלי התקשורת, אותם מרואיינים, נאמרים בדיוק אותם משפטים.

כל אחד מייעץ ומציע פיתרון על פי השקפתו ודעותיו ולכולם ברור שהסוף ידוע מראש.

הם יכריזו שניצחו, יחפשו איזו תמונת ניצחון טפשית, אנחנו בלחץ מדינות זרות, (שכולנו יודעים איך היו נוהגות אם היו מתקיפים את עריהן), ניכנע להפסקת האש, נשכנע את עצמנו שויתרנו מתוך עמדת כוח ובכך נחזק עוד קצת את כוחם של גוף הטרור הרצחני הזה שיזכה בעוד כמה מעריצים קיצוניים.

יהיו כמה ימי שקט מטעים, נעביר כספים מקטאר שישמשו לבניית מנהרות נוספות ולרכישת נשק מתקדם שישתמשו בו כמובן… נגדנו.

מצוקת התושבים בעזה תגדל עקב העובדה שהכסף לא הגיע אליהם, כדי לפתור מצוקות אמיתיות עמן הם מתמודדים סיבלם יגבר עקב פעולות התגמול הישראליות, וההתפרצות הבאה היא רק עניין של זמן. לא הרבה זמן.

יושב האזרח הפשוט בביתו, מקווה לתומו שיש איזו אסטרטגיה נסתרת שבוודאי מניעה את כל המהלכים מבחינתנו, שלא יכול להיות שבמשך כל כך הרבה שנים, אנחנו מובלים באף על ידי הארגון הזוועתי הזה, שאלה שקוראים להם מנהיגים, שקיבלו את קולנו, תמיכתנו, כספי הציבור שלנו ובעיקר את אמוננו בהבטחות שלהם, יעשו מעשה וינסו לפחות למצוא פתרונות מקוריים.

אך לא, שוב אנחנו עומדים פעורי פה מול התוצאה הידועה מראש, מבינים כי אין שום חשיבה אסטרטגית ברורה, אין יעדים, אין נסיון אפילו למצוא פתרון כלשהו לסרטן המתפשט הזה שנקרא חמאס.

ישנם קולות שאפילו מעזים לומר שאין לנו רצון בכלל למוטט אותם, כי די נוח שהם שם ולא גוף רדיקלי יותר (מה יותר רדיקלי מרוצחים קרי לב? לא ברור) תשאלו את הילדה בשדרות, שהתחילה לגמגם ומרטיבה בלילות או את האמא המבוהלת שילדה נפצע ובכל אזעקה מכסה בגופה הרועד את ילדיה, או האבא שבלוני תבערה שורפים את שדותיו ועימם את פרנסת משפחתו בכל פעם מחדש, אם נוח להם. וגם מהצד העזתי, הזוועות שעוברים האזרחים הפשוטים, המראות הקשים, הפחד מחמאס ומפעולות התגמול הישראליות והכאב של אלה שכמונו, רק רוצים לחיות בשקט, תשאלו אותם אם נוח להם שהחמאס שולט בעזה, (את התשובה הכנה, הם כנראה יפחדו לענות, כנראה בצדק).

אפשר היה להבין אם טעינו פעם אחת, אך בהמשך לפתגם שאומר כי לטעות פעם אחת זה אנושי, אז מה זה אומר לטעות כל הזמן ובמשך שנים רבות, בדיוק את אותה טעות, זו כבר איוולת כמה אפשר?

אותה סיטואציה חוזרת על עצמה, הכל ידוע מראש ואיש לא חושב, אולי כדאי לחשוב קצת מחוץ לקופסא?

אולי צריך להוביל את המהלכים ולא רק להגיב, אולי כדאי להפעיל את טובי המוחות וכאלה ב"ה יש לנו לא מעט, אנחנו טובים בלהקים ועדות לאחר מעשה, מה אם תוקם ועדה אסטרטגית למציאת פתרונות למצב הבטחוני, שישבו עד שיצא עשן לבן ויציעו הצעות ודרכים חדשות לפיתרון הבעיה?

אני כותב וחושב לעצמי: "איזה תמים אני", אך באמת מאמין בכל ליבי שאין מצב שמדינה תהיה מוכנה להקריב את שלום תושביה במשך כל כך הרבה שנים וללא כל מטרה ברורה.

הנהגה יקרה, אנא החליטו, רוצים לדבר שיחות שלום? עשו זאת. רוצים מלחמה ולחסל את החמאס אחת ולתמיד, עשו זאת, בלי לחזור על אותם איומים שלא מובילים לשום מקום, פשוט לעשות.

נתנו לכם כל גיבוי אפשרי בכל מצב, אם אתם לא מסוגלים לפתור את הבעיה, חפשו כאלה שכן יכולים. אין בעיה שאין לה פיתרון, כזה או אחר, אך המצב הזה כפי שהוא, לא יכול להימשך עוד. העם דורש תקווה לחיים נורמליים. מגיע לנו.